שלום, בני בן שנתיים ושמונה חודשים. הוא טופל מגיל 4 חודשים ועד גיל שנה וחודשיים עם ילד נוסף ע"י מטפלת ומאז ועד היום הוא בגן (16 ילדים). הוא ילד מאוד חם, חברותי ותקשורתי עם מבוגרים (גם זרים), הוא רגיל לקבל את מלוא תשומת הלב מהמבוגרים (ילד ראשון ונכד ראשון) ולהיות תמיד במרכז העניינים (הוא מצליח לשבות את ליבם של כולם).
לעומת התקשורת עם המבוגרים, הוא אינו יוזם תקשורת עם ילדים, לא בגן ולא עם בני משפחה, וגם כשאלו פונים אליו נראה כי הוא אינו מביע עניין.
כשאני שואלת אותו עם אילו ילדים הוא שיחק בגן, הוא מציין בפניי את שמות הגננת והסייעות ומתייחס אליהן כאל חברותיו.
בבוקר כשהוא מגיע לגן (אותו הוא מאוד אוהב) הוא פונה לאחת מבנות הצוות או למשחק עצמאי ואף פעם אינו מצטרף לקבוצת ילדים שעוסקת בדבר מה.
בנוסף, הבחנו שהוא נמנע מעימותים עם ילדים - אם לוקחים לו חפץ מהיד הוא עושה פרצוף נעלב לרגע וממשיך הלאה, הוא אף פעם לא מנסה לקחת את החפץ בחזרה או לבקש אותו מהילד. לכל היותר הוא יפנה למבוגר שבסביבה ויגיד לו "הוא לקח לי את זה". הוא אינו אלים בכלל, גם כאשר ילדים אלימים כלפיו.מאתנו המבוגרים הוא יודע להיות מאוד אסרטיסי ולעמוד על שלו כדי לקבל את מה שהוא רוצה.
חשוב לי לציין שהוא התחיל לדבר רק בגיל שנתיים, בחודשיים הראשונים הלמידה היתה יחסית איטית ומאז הוא לומד בקצב מהיר ומנהל שיחות בצורה חופשית. מספיק שהוא שומע מילה פעם אחת כדי שילמד אותה ויחזור עליה. עם זאת הדיבור שלו עשוי להיות לא לגמריי ברור למי שלא מכיר אותו (אולי משהו בהגייה), אבל תיארתי לי שזה נורמאלי לגילו.
אני חוששת שאולי חוסר האינטראקציה שלו עם ילדים נובע מאיזשהו חוסר בטחון שלו, אולי בגלל שניסה לתקשר ולא הבינו אותו, אולי מסיבות אחרות. אני לא יודעת אם זו התנהגות נורמאלית שקשורה לאישיותו או משהו שנובע מבעיה.
בנוסף, בגלל ההמנעות שלו מעימותים אני חוששת שהוא צובר תיסכולים על כך שלא מתמודד עם הדברים האלו.
אשמח לשמוע חוות דעת מקצועית לגביו, האם זה נשמע כמו בעיה או שזה פשוט אופיו.
תודה