שלום רב
בתי ,בת שנה ו-10. הולכת לגן פרטי מתחילת השנה.
הפרידה כל בוקר קשה לה מאוד ולצערי אני עוזבת אותה כשהיא בוכה(לפעמים יותר לפעמים פחות).

עכשיו אנחנו עושים את הפרידה קצרה ומהירה(נותנת לגננת והולכת)
ניסינו גם משפט כמו "אמא הולכת לעבודה ואחר כך אבוא.."

איך שאנחנו מגיעות לאזור הגן היא מתחילה לחשוש, נדבקת אליי, לא מוכנה שאוריד אותה מהידיים, לא מוכנה להכנס(לא עושה סצינות גדולות אך עדיין בברור ניתן לראות שלא רוצה להכנס)

אם חלילה מדברים על הגן בבית או כל דבר שקשור אליו (תמונות, שיר ששרים בגן, שמות הילדים בגן) היא ישר אומרת "לא, לא".

הגננות טוענות שהיא מקסימה במשך כל היום ,היא כוכבת "המפגש" וזה רק הבוקר שקשה לה.
האם יכול להיות שאלו תגובות אך ורק בגלל שהפרידה בבוקר קשה לה?

אני יכולה להוסיף שהקטע של הפרידה מאתנו(ההורים) תמיד קשה לה. היא לא ממש רוצה ללכת מאתנו לאף אחד חוץ מלסבא שלה ולגיסתי. מדי פעם לקרובים אחרים ,אבלאך ורק אם אני או אבא שלה בסביבה.

מה עושים?
איך אדע שהיא בטוחה בגן, שמרגישה מוגנת
האם להסתפק בזה שזה רק הבוקר קשה?

אודה לעזרה