יש לי שני בנים, תאומים, בני שנה וחודשיים.
הם מאוד חברותיים, חייכנים ומפותחים לגילם (נולדו בשבוע 36 והדביקו את הפער).
בגן מתנהגים שניהם למופת, אחד קצת יותר קוּטר והשני ממש מסתדר יופי, לדברי המטפלות.
בבית זה הפוך - ה"קוּטר" כביכול ילד מאוד "נוח" (מעסיק את עצמו יפה, נרדם בקלות, אוכל יפה) השני שמסתדר יפה בגן מתנהג לפעמים מאוד מוזר בבית...
אם לא מקבל מה שרוצה - בכי, התפתלויות על הרצפה, כעס עד רמה של כיווץ אגרופים ושיניים, כמו שעושה שור זועם... ממש כך! במקומות חדשים הוא ממש מתחבא בתוכי (טומן ראשו אצלי). בימים האחרונים נהייה היסטרי מהאמבטיה, ממש בלתי אפשרי לרחוץ אותו, הוא מבוהל לחלוטין.
זה לא קורה כל הזמן,יש ימים שלמים שהוא רגוע ונינוח ולא בוכה יום שלם.

היחס שלנו כלפי שני הילדים זהה, הם מקבלים המון אהבה מאיתנו ומהסביבה, לא ברור לנו איך קרה שאחד ממש נראה מתוסכל רוב הזמן והשני מבסוט מהחיים...

האמת היא שאני קוראת הרבה שזה טבעי וקורה להרבה ילדים, ושזה עניין של אופי וכו'...
מוכנה להתמודד עם המצב בכל דרך, רק לדעת שזה אכן בגדר הנורמה.
יש לציין שהוא לוקח את עניין השיניים בצורה מאוד קשה, וייתכן שזה קשור...
תודה וכל טוב.