שלום רב,

בתי בת שנה וחמש. ילדה עצמאית וחיובית, מאוד ורבלית וחכמה, חזרה לפעוטון בו היתה כבר שנה שעברה כך שניכר כי אין בעיות מיוחדות בתחום.

החל מלפני חודש לערך היא החלה להדבק אלי באופן כמעט אובססיבי, דבר המקשה עלי רגשית ופיזית כי איני יכולה כמעט לחלוק בנטל עם אחרים (אבא, סבתות וכיוב'). בגן מעידים כי היא בסדר גמור וכך גם בכל מקום אחר כשאני, איני בסביבה, אך ברגע שרואה אותי הסיפור אחר לחלוטין. על פניו זה נראה כמו חרדת נטישה אבל העוצמות נראות לי בלתי סבירות. היא דורשת המון המון תשומת לב על אף שלא התרחש שום שינוי סביבתי או כל שינוי נראה לעין שיכול לגרום לכך.

ראשית - האם זהו גיל של חרדת נטישה? (כבר היתה לה תקופה שהיתה קטנה יותר)

שנית - איך מתמודדים????

המצב קטסטרופלי ונראה כי יוצא משליטה ואיזון, איננו יכולים לקיים חיי משפחה תקינים, איננו מסוגלים לבלות שלושתנו (אני בעלי וביתי) ללא תקרית כזו או אחרת.

תודה על התייחסותכם.