שלום לכולם. הבן שלי בן שנה, טרם יצא למסגרת, אני ובעלי מטפלים בו בבית, אין דמויות אחרות קבועות, סבתות גרות רחוק ומתראות איתו רק פעם ל3 שבועות. לפני כשבוע השארתי אותו אצל סבתא (אצלה בבית, לראשונה)לחצי שעה.כאשר חזרתי בני רעד מבכי חזק מאוד, מבוהל, נצמד אליי ובכה זמן רב, גם אני נבהלתי מאוד- לדברי הסבתא לא נפל ולא קיבל מכה, לא היה שום דבר חריג, פשוט התחיל לבכות).מאז הוא בוכה ללא סיבה ניכרת, כל מה ש לא מוצא חן בעיניו גורם לו לבכי חזק מאוד, יתרה מזאת הוא פוחד מאבא (בעלי ואני דמויות שוות לחלוטין עבור הבן שלי כי שנינו מטפלים בו באותה מידה), בימים הראשונים לאחר הטראומה הזאת הוא לא שיחק, ועד היום הוא לא משחק לבד לגמרי, בוכה רוצה להיות רק איתי, וגם אם מתחיל לשחק תוך כמה שניות מתחיל לבכות ורוצה שאקח אותו לידיים, לא אוכל. אם לפני האירוע בבוקר כאשר היה מתעורר יכול היה לשחק לבד במיטה עוד שעה שלמה ואף יותר, כיום הוא מייד בוכה ויושב עצוב במיטה, מחכה שאבוא... קשה לי מאוד לראות את השינוי הדראסטי הזה. הילד שלי בריא לגמרי, תמיד היה שובב, שמח ,חייכן, חברותי.
אני יודעת שאני אשמה בכך שויתרתי לסבתא אשר רוצה להתקרב לבן שלי יותר ולכן הציעה שאני אשאיר אותו למעט זמן אצלה. כמה לדעתכן הטראומה עמוקה? מה עליי לעשות בשביל להחזיר לתינוקי את האמון שבניתי במשך שנה? ומה לדעתכן קרה לו?
אדה מאוד על התגובה.