שלום ליאת.

קיימת תופעה ידועה מוכרת ונורמטיבית, של "תקופה" של נשיכות, שמתחילה בערך מגיל שנה, ונמשכת בערך עד גיל שנתיים פלוס. זהו חלק מההתפתחות של ילדים בגיל זה- ואין צורך לדאוג מכך או להבהל. רוב הילדים בשלב זה או אחר "מתנסים" גם בלהיות הנושכים, וגם בלהיות אלו שננשכים.

תגובת המבוגרים צריכה להיות רגועה וברורה: הפסקת הנשיכה, הפרדת הילדים, והסבר קצר וברור- "אנחנו לא נושכים, זה כואב ולא נעים..."
לא צריך לכעוס ולהרים קול על הילד שנשך, ולא צריך לרחם ולהראות בהלה כלפי הילד שננשך, ובהחלט לא מומלץ להתייחס אליו כאל "קורבן".
ועוד הערה: העובדה שילד נושך הרבה בגילאים הנ"ל אין בה כלל כדי להעיד שהוא יגדל להיות ילד תוקפן ואלים. זו פשוט תופעה של הגיל, וחולפת מעצמה עם המשך הגדילה.

את כל הדברים הנ"ל הגננות בגילאים אלו לרוב יודעות ומודעות, ואם לא- חשוב שהגננת תדע זאת, ותגיב בהתאם, ולא תעשה מזה עניין גדול שלא לצורך.

בברכה,

ענבל צור שולשטין
(M.A.) פסיכולוגית קלינית
קבוצת שיח
www.siachgroup.co.il