אני אמא לילדה בת שנתיים ושלושה חודשים.

נמצאת כשנה איתי בבית (לפני כן היתה עם מטפלות-מכוון והטיפול והיחס לא נראה לנו ראוי,עזבתי את מקום העבודה ומאז אני איתה בבית).

לילדה יש קושי מגיל מוקדם עם ילדים אחרים. כוונתי היא שילדים אחרים מרתיעים אותה,היא בוכה ברגע שילד אחר מתחיל לבכות ובד"כ נמנעת מקרבתם.

בשנה האחרונה הייתי עימה כפעמיים בשבוע במסגרת של אמהות לא עובדות+ילדים בני גילה. המסגרת כללה גננת מקצועית אשר מעבירה תכנים של גן -אבל עם אמא...

ההתחלה היתה קשה-בכי רב וחוסר רצון לעזוב אותי (גם לרגע),עם הזמן המצב השתפר והילדה התקדמה וכמעט ואינה "פחדה" או נרתעה משאר הילדים שם (אבל יש לזכור כי אני הייתי שם כל הזמן.... ),אך עדיין לא שיחקה עימם או ניסתה ליצור עימם קשר.
במהלך השנה האחרונה ביקרנו אצל רופא מומחה להתפתחות הילד אשר שלח אותנו לאבחון אצל קלינאית תקשורת (הילדה כמעט ולא דיברה) הקלינאית תקשורת נתנה לנו כלים לעזור לה "להתחיל" לדבר, ומבחינתה הילדה "בסדר" .מאז הילדה הוסיפה עוד מילים לאוצר המילים וכבר מחברת 2-3 מילים יחד.
בנוסף ע"פ המלצת הרופא עברנו אבחון אצל מרפאה בעיסוק אשר אבחנה כי יתכן והילדה סובלת מרגישות שמיעתית וחושית (קשה לה גם עם חומרים רכים כמו צבעי ידיים וכו).לאחר 4 פגישות עם המרפאה בעיסוק- היא הודיעה לנו שהיא לא מצליחה להבין מה אנחנו רוצים מהילדה ומבחינתה הילדה בסדר גמור (יחד עם רגישויות מסויימות). הפסקנו את הטיפול אצלה תוך כוונה להפגש שוב כחודש לאחר הכניסה לגן חדש.


רשמתי את הילדה לגן חדש אשר אמורה להתחיל אותו לאחר החגים (המטרה שלי היתה שהגן "ירגע" ויכנס לתלם ע"מ שלא תחווה את הבכי והקשיים של שאר הילדים).
הגננת בגן הבלתי פורמלי אשר סיפרתי עליו לעיל,המליצה לי לא להכניס את הילדה לגן משום שאינה מוכנה בשלב זה (בת שנתיים ושלושה חודשים) וכי נחווה רגרסיה חזקה כאשר תכנס לגן .

הקושי העיקרי לדעתי הינו קושי חברתי ורגשי לילדה אין בעיה כלל עם עולם המבוגרים,משחקת עם מבוגרים, יוצרת קשר וכו. ילד אשר ימצא בקרבתה -ויתחיל לבכות/לצעוק/ וכו' -היא אוטומטית תתחיל לבכות, ובכלל חברת ילדים מאוד מרתיעה אותה והיא מבחינתה עושה הכל ע"מ להמנע מקרבתם וחברתם.
אני מאוד חוששת מהכניסה לגן. איני יודעת כיצד לעשות זאת, מהי הדרך הנכונה. הילדה לא תחווה רק קושי משום שאמא לא תהיה לידה, אלא גם קושי מסוג שונה (רתיעה חברתית וקושי רגשי).

אני מאוד דואגת משום שאני מודעת מאוד לקשיים של ביתי. גם מאנשי המקצוע אליהם פנינו- מבחינתי לא עזרו במיוחד.
אני מודה שאת הכוון הפסיכולוגי טרם בדקנו.
כתבתי הרבה. מודה למי שקראה עד כה אשר כתבתי.
חג שמח