אני יודעת שאני לא אמורה להגיב, אבל בכל זאת היתי חייבת. גם הילד שלי , שהיה בגיל שלו , היה עושה בדיוק את אותו הדבר ואני ובעלי הינו מתים מפחד שמשהו לא בסדר. אמא שלי תמיד אמרה שאין מה לדאוג ושזה כנראה איזשהו שלב שהוא עובר ואכן, אחרי כל הדאגות , הוא היום בן שנה ותשעה חודשים ( שיהיה בריא) וכבר מזמן הוא לא עושה את זה. ויכולהיות שהוא עשה את זה גם בגלל שבפעם הראשונה שהוא דפק את הראש בקיר, אני ובעלי הגבנו לזה בבהלה והוא המשיך , כאילו זה משחק וכל עוד התעקשתי וניסיתי להסביר לו שזה לא בסדר , הוא עשה את זה הרבה יותר, כאילו הוא מנסה לבדוק אותנו. במשך הזמן התחלנו להיתעלם והוא פשוט שכח מזה. שוב סליחה שנכנסתי באמצע, זה פשוט הזכיר לי אותנו , לפני כמה חודשים. וחוץ מזה גם אני היתי רוצה לשמוע את התשובה של הפסיכולוגית. שיהיה בהצלחה.

אפרת שלום,
גיל שנה וחודשים זהו גיל של התפתחות מוטורית מואצת. סביר להניח שבנך התחיל ללכת לאחרונה או שיעשה זאת בקרוב. העצמאות המוטורית הגוברת גורמת אצל ילדים רבים לעניין רב בפעילות פיסית ובחינה של יכולותיהם. הבן שלך כנראה נהנה במיוחד מיכולותיו החדשות. מהתאור שלך עולה כי ההתנהגויות הבעייתיות מתחילות כאשר הוא עייף. במצב זה הוא מתקשה לווסת את עצמו ומתחיל להכות את עצמו בדרכים שונות. עצתי לך היא לעזור לו להנמע ככל הניתן מהגעה למצבי עייפות קיצוניים. זאת ניתן לעשות על ידי שמירה על סדר יום קבוע, עם שעות אכילה ושינה קבועות. אם הוא מגיע להתנהגויות הפרועות הללו כנראה שפיספסתם רגע קודם את סימני העייפות המתונים יותר.
ההתנהגויות של ההכאה העצמית נובעות למעשה מקושי להרגיע את עצמו. כדאי לחשוב על אמצעים שונים להרגעה כאשר הוא מתחיל להיות חסר שקט. אולי להשמיע מוסיקה מרגיעה, לצפות בתכנית שהוא אוהב, או לעבור בהדרגה לפעילות הדדית רגועה יותר.
באשר לשאלה שלך לגבי בעיות ריכוז, מוקדם מדי לאבחן סוג כזה של בעיה. בגיל זה לא ילדים רבים אינם יכולים להתרכז למשך זמן. יתכן כי ישנו קושי בויסות תחושתי אותו ניתן יהיה לבדוק בשלב הבא.

בברכה,
ד"ר מיכל נחמיאס
פסיכולוגית קלינית
קבוצת שיח
www.siachgroup.co.il