שלום,
בני בן 5 והולך לגן חובה.
אני מעונינת להתיעץ לגבי התנהגויות שיש לו שחשבתי שכבר אמורות לעבור אך הם אינן עוברות ורציתי לבדוק האם זה תקין.

הילד חוזר בשעות הצהריים הביתה מהגן, אנחנו אוכלים יחד צהריים. יש תוכנית שאני מאד אוהבת לראות שאורכת 20 דק' ומדי פעם אני אומרת לילד שאני מעונינת לראות אותה ומבקשת שלא יפריע לי ושישחק. מאותו רגע הוא לא מפסיק להפריע לי. הוא ידבר אליי, יתן לי דברים, ישתף אותי במשחק שלו למרות שביקשתי שיניח לי לכמה דקות, יעמד לי בכוונה מול העיניים כדי להסתיר לי וכו'. אני שואלת אותו אם לא ברור לו שאני מעונינת לראות והוא מפריע לי, והוא עונה שהוא רוצה לשחק איתי.
בנוסף, אם אני בטלפון הוא יפריע ללא הפסקה. הסברתי המון פעמים שאמא או אבא מדברים ממתינים ולא מפריעים ואין שום הבנה מצידו.
האם התנהגויות אלו תקינות בגילו? אני לא רואה כל היום טלוויזיה ואני לא כל היום בטלפון זה ממש ממש זניח, בהתחשב בכך שאני איתו (ועם אחותו בת השנתיים) כל היום בבית ולא עובדת. הילד לא מניח לי, רודף אחריי לכל מקום בבית, לא מאפשר לי לבצע שיחת טלפון קצרה ביותר.
האם אני צריכה לחשוד שמשהו לא בסדר? אשמח לתובנות בנושא. הילד הוא ילד מאד חכם ונבון ואני לא מבינה מדוע דווקא במקומות האלה הוא מסרב להבין ולהרפות.