שלום רב
בני בן שנה וחצי, בן יחיד, החל את מרד גיל שנתיים, ואני מותשת, נואשת וחסרת אונים.
המרד בא לידי ביטוי בכמה אופנים: הוא מתעקש לבצע הכול כדרכו, הוא זורק צעצועים ואוכל (כשלא מתחשק לו לאכול), מצייר על הקירות והארונות, משתולל בהחלפה עד כדי כך שאי אפשר להחליף לו, וזה מבלי שהתייחסתי לכך שהוא, בלי עין הרע, היפראקטיבי, ואין איתו שניה מנוחה.
אז אני יודעת שאיני מחדשת דבר, ושיש פעוטות המתחילים את מרד גיל שנתיים לפני, ושיש בכך כדי להראות על בניית העצמי, ושאין בכך כדי לעשות לי דווקא. עם זאת, איני מצליחה לגרום לבני "להתנהג יפה".
לאור זאת שכול ניסיותי "השקטים" לא צלחו, עברתי, לצערי, להרים את קולי, ולצערי הרגל זה הפך לדרך שבשגרה, אך גם בכך אין כדי לעזור.
מה עושים? איך גורמים לילד להפסיק לזרוק צעצועים? איך גורמים לו לתת לאמא את האוכל כשכבר לא רוצים לאכול?
היום לאחר התנהגות פרועה במיוחד, שמתי את בני בלול, הרמתי את קולי ואמרתי שמכיוון שהוא התנהג לא יפה, הוא יישאר בלול, ולא נעניתי לבכי שלו לזמן מה.
קראתי שיש ב"בידוד הילד"(נשמע רע) עונש חינוכי, אך איני בטוחה שהכוונה הייתה לגיל של בני. האם לא גרמתי לו נזק בכך? נראה לי מעט אכזרי.
כמו כן, רציתי לדעת, כיצד עלי לנהוג כלפי ילד שמרביצים/צועקים על בני בגן שעשועים (כהרגלם של ילדים). היום היה לי מקרה של ילדה הגדולה מבני שצעקה עליו כשהוא נכנס למתקן שהיא "תפסה לפניו". בני נבהל ובכה, ואני צעקתי עליה חזרה שלא תצעק על בני. אני יודעת שאני אמורה לשמש דוגמה לבני ולא הייתי רוצה שהוא יפתור את בעיותיו בצעקות, אך רציתי לגונן עליו.