צור קשר פורומים חנות אינדקס פוסטפרטום הצילו צירים מאמרים חדשים ראשי
פורום פוסטפרטום ומעבר לו
מנהל/ת הפורום: אורית גודקאר
  האם הפורום פעיל??אנה 22:23 27/03/2008
האם הפורום פעיל??? אני מרגישה שהגעתי לנווה מדבר. אני אמא שנה וחודשיים ובשבועות האחרונים אני מרגישה שיוצאת מדעתי. לא יודעת מה טוב לי, מה אני רוצה, מי אני. אין לי כח להמציא עצמי מחדש. כאילו דם שונה זורם בעורקיי, לא מכירה אותו, לא חלק ממני. וכן, אני הולכת לטיפול, אבל לא מרגישה מסופקת שמשהו נוגע...
טוב, נראה לי שכדאי לראות אם יש שם מישהו
   אני כאןאורית גודקאר, פסיכולוגית 23:18 27/03/2008
אנה שלום,
אני כאן ושומעת אותך שואלת האם אולי כאן תמצאי תשובות, מנוחה, שלווה. איני יודעת אם נצליח לעשות זאת, במגבלות המדיום הזה, אבל אנסה.
את אמא כבר יותר משנה ועובר עליך משהו לא פשוט, מדוע ברור לך שהקשר הוא סביב האמהות שלך? אשמח לשמוע בדיוק למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת מרגישה שדם שונה זורם בעורקיך. למה את צריכה להמציא את עצמך במחדש?
אמרת שאת בטיפול ושזה עדין לא מספק. אני ממליצה לך בחום לומר את זה למטפל או למטפלת שלך, ולהתמודד עם זה בתוך הטיפול. אמירה כזו יכולה להיות המפתח לשינוי ולכך שהטיפול יהפוך למה שאת באמת צריכה שהוא יהיה בשבילך! אל תהססי, שתפי את המטפל/ת בתחושות שלך, היי ישירה ובקשי את אשר נחוץ לך.
חשוב מאד מאד לגייס מקורות תמיכה ממשיים במציאות החיים שלך - אמא, אחות, חברות, שכנות, עזרה בתשלום. מה עם בן הזג שלך? הוא יודע על עומק המשבר שאת עוברת? הוא תומך? חשוב מאד לא להישאר בבדידות ולמצוא מהיכן אפשר להיעזר.
לילה טוב וחמים,
אורית
www.hebpsy.net/orit
   תודהאנה 09:58 30/03/2008
הי אורית
תודה
פתאום בסופשבוע אחד קרו כמה דברים טובים
חזרתי לרקוד אחרי חודשים רבים שלא. פתאום יכולתי לחוש רגעים של חיבה כלפי בן זוגי (דבר שלא התאפשר לי כבר חודשים על חודשים).
אני לא בטוחה שהוא יודע על עומק המשבר, רוב האנשים מסביבי לא יודעים על עומקו, על רגעים של ניכור לעצמי ןלחיי החדשים. וגם ניכור לטיפול. הייתי בעבר בטיפול. כעת הגעתי לטיפול אחר (אותה דיציפלינה שכעת אני לומדת). אני לא יודעת אם העניין הוא המוטיבציה שלי, צורת היותה של המטפלת.

נוסף לכל זה גם עברנו לעיר אחרת לפני מספר חודשים בעקבות "הבעל". דבר בלתי נסבל מבחינתי. לנדוד למקום שאני לא רוצה בגלל "העבודה של הבעל". אלה נשמעים לי כמו אילוצים או מציאויות שאינני מוכנה לקבל.
בקיצור... שמח

אני שמחה שהגעתי לפורום הזה אחרי חודשים שבהם כל מה שאני מצליחה למצוא זה שאלות ותשובות בנושאים של שינה והאכלה (זה אמנם חשוב, אך כמו שאמרתי לא מספק את הצמא שלי).
   נדנדת הרגשותאורית גודקאר, פסיכולוגית 10:49 30/03/2008
אנה שלום,
מדבריך עולה עד כמה קשה לשתף אחרים בתחושות שלך, ועד כמה הניכור הוא בראש ובראשונה ניכור גם מהיקרים לך הסובבים אותך. חשוב מאד מאד שתתחילי לאט לאט להעביר משהו מהחוויה שלך הלאה, לאישך, לבני משפחה אחרים, למטפלת. קחי לעצמך משימה לומר בכל שבוע משהו למישהו. אל תישארי לבד. פורום באינטרנט זה נהדר, אבל זה לא במקום הדבר האמיתי, כי אנחנו פה היום ומי יודע איפה מחר? והם האנשים שאיתך.
נשמע לי שאת מרגישה בעל כורחך בתוך מציאות שאינה לגמרי פרי החלטתך, וזה גורם לך לטפח רגשות טינה ומרמור. מה בכל זאת בתוך המציאות הזו נעים לך וטוב לך? מה בתוך המציאות הזו יכול להפוך להיות יותר תואם עבורך, פחות בצרימה לצרכים ולהעדפות שלך? עזבי את השאלה אם נכון "ללכת אחר הבעל", מה בבחירה של המשפחה שלכם יכול להביא לך באופן אישי תועלת, הנאה, שמחה, צמיחה? גלי את המקומות האלו בלי קשר לצורך שלך לבטא בצורה ברורה יותר מול בן זוגך את ההעדפות והצרכים שלך. אם תרגישי יותר בשליטה על חייך ויותר מסוגלת להפיק מהם עבור עצמך יהיה קל יותר גם לשים את הגבול ולומר - לא מתאים לי! בוא נשנה כי אני גם בנ"א וגם לי יש רצונות וצרכים! העובדה שתרגישי טוב יותר תקל עליך, ולא תתקע אותך עוד יותר בתוך מציאות שאת לא מעוניינת בה.
מקווה שימשיך הטוב, ואף יתחזק,
אורית
www.hebpsy.net/orit




שיווק באינטרנט   ניוזלטר דיוור אלקטרוני   בניית אתרים   תקנון ותנאי שימוש © כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה  יצירת קשר   מנשא לתינוק   מצאי דולה   מי אנחנו