שלום לולי,
קודם כל צר לי לשמוע על מצבה של סבתך - כואב מאד לראות אדם יקר שעובר באחת למצב כזה קשה. מקווה שאתם עוברים את זה עם תמיכה מקסימלית עבורכם.
לא ציינת בת כמה הילדה הגדולה, כי הגיל שלה מהותי לתשובה מה וכמה מספרים.
אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא בכיתות היסוד והתשובה שלי מותאמת לכך. אם טעיתי - חיזרי ודייקי!
מכיוון שהיא יודעת שסבתא בבית חולים את צריכה לומר לה שהיא נפגעה במוח, ולכן קשה לה לעשות דברים שפעם ידעה, כאילו היא שכחה אותה - שכחה לדבר, שכחה את בני המשפחה שלה. תגידי לה שהרופאים מנסים לעזור לה, אבל זה מצב קשה, ושזה קורה לפעמים לאנשים מאד מבוגרים (והיא מאד מבוגרת, הרי כבר יש לה נינים, הסבירי לביתך). בעיקר צריך להיות הדגש על הרגשות שלך ושלה סביב המצב החדש, דברי על העצב שלה ועל החסרון שהיא אולי מרגישה ביומיום שלה, על הדאגה שלה לסבתא רבא שלה, ועל הרצון לעזור לה. אמרי לה שהיא יכולה לצייר ציור לסבתא, אולי סבתא תכיר את הציור כשתרגיש טוב יותר. הייתי אומרת במפורש שבית חולים הוא לא מקום טוב לילדים כי יש שם שם אנשים חולים בכל מיני מחלות והמערכת החיסונית של ילדים לא מספיק חזקה. אימרי לה שאת מאד מעריכה את רצונה לבקר את סבתא, ואת תמסרי לסבתא נשיקה ממנה. חבקי, ותני לה להביע את עצמה בכל דרך שנראית לה.
מכיוון שלא ברור לי כני כמה הקטנים ועד כמה הם קשורים לסבתא אני מניחה שהם בגיל הגן והקשר שלהם אליה פחות משמעותי. פה הייתי מסתפקת באמירה כללית שסבתא כבר מאד מבוגרת, והיא חלתה ונמצאת בבית חולים כדי שיטפלו בה שם. אפשר לדבר איתם עלה רגשות שאת מרגישה, כמודל לאיזהשהו ביטוי רגשי מילולי שלהם, אבל סביר להניח שהם יתקשו להביע בצורה מפורשת וכחלק מהשיחה הישירה את עצמם. חשוב לשים לב לשינויים בהתנהגות, או לסימני מצוקה כלשהם.
הייתי אומרת משהו לכולם על הקושי שלך ועל הרגשות שלך - חלק מהמודל שאת רוצה לתת להם זה שכואב לך אבל את מתגברת. רגשות זה חלק מהחיים, גם רגשות כואבים או קשים, וזה לא משהו שצריך לפחד ממנו. כמובן עדיף לא להתפרק לגמרי (-: אבל מותר לך לכאוב! גם את בן אדם! תני להם לנחם אותך ולעטוף אותך באהבה - זו המשמעות של המשכיות הדורות - סבתך כבר חייתה את חייה באריכות ימים והנה ילדיך כבר ממלאים את עולמך והם העתיד שלנו.
בשורות טובות,
אורית
www/hebpsy.net/orit