פורום פוסטפרטום ומעבר לו

מנהל/ת הפורום: אורית גודקאר


אמא, משרה חלקית		אורית גודקאר, פסיכולוגית	21:34 12/06/2008
יש איזה קו בו פתאם אפשר להשיל את השם "אמא" ולחזור לשאת את השם "אורית". אולי זה קורה יותר בתכיפות כשהילדים מגיעים לגיל בית הספר, או שזה יכול לקרות ברגעים מסוימים של עבודה אינטנסיבית, כשהנוכחותה רגשית של הילדים מתפוגגת קצת. לפעמים אפילו נראה שלחזור לתפקיד הזה יהיה מאד קשה, כמו חליפה שפתאם נעשתה צרה בכביסה, ועכשיו לוחצת בכתפיים או בגב. לפעמים נדמה שזה כמו חלוק ישן ואהוב (למי שזוכרת את השיר של מרים ילן שטקליס, "השמלות של אמא"), שדווקא נוח להשתחל אליו חזרה, שנעים להניח לכל השאר מסביב וללבוש רק את התפקיד הזה. מתי מותר לי לעשות חברות חדשות שאין להן ילדים בדיוק בגן של בני? מתי מותר לי לקבוע פגישה עם אנשים בלי ילדים? מתי אפשר לשכוח את החיסון או מסיבת היומולדת של החברה בגן? זו לא שאלה שיש לה תשובה יחידה עבור כולן, כמובן, כי כל אחת תעשה בעצמה את חציית הקווים הזו ברגעים שיתאימו לה, ובכל זאת, לפעמים מבט את האמא והילדה במנשא פה בעמוד ליד מעורר בי כאבי גב ורצון להוריד את המשא, וללכת לרגע כאדם לעצמו בעולם. אורית


	אורית, אין לי תגובה, רק.... תגעגתי	אורחת פורחת כבר לא בתפוצות	12:48 16/06/2008

	שלום לך אורחת	אורית גודקאר, פסיכולוגית	22:40 16/06/2008
	ותודה. אני לפעמים מתגעגעת לימים בהם ליבידו כה רב הושקע בפורום כאן, בין אם בכתיבה ובין אם בקריאה. כנראה שהירידה בהשקעה האימהית באה יחד עם הירידה במשוקעות הריגשית (וזו לא שגיאת הקלדה) באימהות. מבטיחה לכתוב מפעם לפעם, אם זה מעניין מישהו לקרוא... אורית


	תמשיכי לכתוב זה מרגש	פרח	21:20 22/06/2008
	בני בן שנה וחמשה חודשים ואני החודש סיימתי לימודי מקצוע. פתאום צריכה לחשוב על שנת העבודה שלי (עד עכשיו לא עבדתי) ומבינה שלא יכולה לעבוד אחה"צ ובכלל רציתי להוציא אותו כל יום באחת מהגן וכעת נראה שזה אולי לא יתאפשר בגלל אילוצי עבודה... היה לי ברור שמה פתאום הבן שלי לא יהיה במסגרת יותר מחמש שעות ועכשיו נראה שאולי המציאות החיצונית חושבת אחרת... לא יודעת עד כמה להתנגד למציאות הזו, במקביל גם חשוב לי להתפתח מבחינה מקצועית שלא לומר שבן זוגי משתוקק לראות את רעייתו שבה לעבוד אחרי שנה וחצי בבית. בשבילי דווקא הצילום של האמא עם העוללית במנשא מסמל את התקופה שבה בכלל לא חשבתי על עולם העבודה רק על תינוקי ועצמי. בועה מתוקה שכבר לא כלכך קיימת


	קראתי את כל שלושת העמודים	פרח	21:49 22/06/2008
	גם א ת ההודעה בה את מטילה ספק בנחיצות הקיום של הפורום הזה. פניתי אלייך בעבר בפורום זה תחת שם אחר וחשתי הקלה רבה למצוא אותך פה. אל ירפו ידייך לילה טוב


	פרח	אורית גודקאר, פסיכולוגית	14:40 26/06/2008
	היי פרח, קודם כל תודה על החיזוקים והמשוב. קצת מרגיש לי כמו לדבר לעצמי כאן לפעמים... נחמד שיש מי שקורא וגם מוצא שזה מעניין. אני חושבת שבינתיים יש לי פחות היסוסים לגבי מקום הפורום הזה, וצריך לתת לדברים להתגלגל אל המקום שלהם ובקצב שלהם. ושוב תודה, אורית