שלום ליה,
אכן תמונה עגומה. יש שיעור מסוים מהתינוקות שקשה יותר להרגיעם, שרגישים יותר ועל כן בוכים יותר, והמצב באמת מעורר יאוש. אולי טוב שכבר גידלת פעם ילד, ואת יודעת שזה יכול להיות אחרת, ולא לוקחת על עצמך את התחושות האלו. הנה כמה דברים מניסיוני.
1. מנשא, כזה מהטבעיים, שבהם הילד עטוף ומכורבל, לי באופן אישי עזר מאד התינוכיס, אבל כל הדומים לו לדעתי עושים אותה פעולה, גורמים לילד להרגיש עטוף, קצת מכווצים אותו כך שאם יש גזים הם נלחצים החוצה, ועיקר מספקים לו תחושה של נוכחות חמימה ועטופת. בהתחלה צריך לזוז איתם עם המנשא, ואז גם התנועה עושה את שלה, כי תינוקות מגיבים טוב לתנודות, שמזכירים להם את החוויה בטרם לידה. אחרי זמן מה התינוקות נרגעים ואפשר סתם לשכב, לשבת או לעשות המ שאת צריכה לעשות כשהוא עליך ורגוע.
2. כשישן לעטוף אותו מכל צדדיו, כמו שפעם היו מחתלים תינוקות, או לפחות לדאוג שהמרחב בו ישן מצומצם ולא גדול מידי. התחושה של ללכת לאיבוד במרחבים עשויה להיות קשה פיזית.
3. עיסוי. אפשר לפי ספר, או בהדרכה בחוג, ואם את ממש מוכשרת (אני ממש לא, למשל), פשוט לקחת שמן ולעשות לפי הרגש. העיסוי מרגיע במיוחד אחרי אמבט, אבל למעשה כל מגע עמוק עושה טוב. צריך להיזהר בעיסוי שלאחר הארוחה, אבל גם אז יש אפשרות לספק מגע עמוק נעים.
אני יודעתש הטיפים שנתתי הם כאלו מצריכים ממך לתת מעצמך, ועם ילד בכיין הרי הרזרבות שלנו מדולדלות וקשה, קשה מאד לתת. לכן דאגי לעצמך! תני לעצמך מידי פעם זמן מנוחה, זמן לבד, עזרה בתשלום, בנהזוג או סבתא, ואפילו חברה שתבוא ותחזיק אותו לכמה דקות כשאת מתקלחת מקלחת ארוכה בנחת.
תחזיקי מעמד, זה אוטוטו מאחרוריך.
אורית