לא ברור לי למה עד כה לא קיבלת שום תגובה בפורום.
ממש מקווה שאת מחזיקה מעמד. כל מה שציינת מוכר לי מאד. לפעמים גם כשאת מוקפת בקרובים וכביכול אמורה להרגיש לא - לבד, אז את הכי לבד... את חייבת קודם כל לדבר עם מישהי. מישהי שאת סומכת עליה. נשים מהסוג הזה מכירים כשיוצאים עם התינוקי לקורס בייבי יוגה או למפגשי הנקה. אולי מישהי תמליץ לך על דולה פוסטפרטום או סתם יווצרו קשרים עם אמהות טריות כמוך. אשמח לשמוע ממך עוד בפורום. בהצלחה.

אני אמא לשני בנים בני ארבע ושנתיים וכרגע בהריון שלישי.
אני יכולה לומר לך שהתחושות האלה הן נורא טבעיות- ילד ראשון זה משבר- עייפות שמעולם לא הכרת, בייחוד אם את מניקה ובטח אם את לבד בלי בעל (לא שזה עוזר תמיד, אם את מניקה תצטרכי לקום בלילה בכל מקרה) אבל זה שמהלידה לא ישנים כמעט בכלל, דואגים נורא, מישהו תלוי בנו כל הזמן, אם יש גזים אז בכלל רוצים להשתגע מהבכי, הפחד מה יהיה ואיך צריך לטפל, אצל ילד ראשון עוד מפחדים אפילו לגשת לשירותים או לאכול אם הוא בוכה וניגשים ישר אז גם האמא לא מטפלת בעצמה+ סידורי בית שבד"כ נשים מתעקשות לעשות אחרי לידה ולא קולטות שהן ילדו וצריכות לנוח... בקיצור די קטלני.

מתי זה עובר? זה תלוי אצל כל אחת, מידת העזרה שהיא מקבלת (וכן- מי שמציע עזרה זה הזמן לקבל- ארוחות צהריים חמות, שטיפת כלים, רצפה וכו') לא יודעת אם יש לך אפשרות לקבל עזרה ואם לא קחי בתשלום, אפילו אם כרגע זה קשה לכם! אפילו חברה שמוכנה להחזיק את התינוק כדי שתוכלי לאכול בשקט! כל עזרה תתקבל בברכה- אנשים אוהבים לעזור, מניסיון אני אומרת לך. וגם אם את לא רגילה לבקש זה הזמן! יולדת צריכה לנוח!
זאת תקופה עמוסה מאוד מבחינה רגשית מעבר להורמונים- מתמודדים עם כ"כ הרבה דברים חדשים ועם יצור כ"כ חסר אונים שתלוי בך ופתאום את לא יכולה לזוז מטר בלעדיו וזה לא פשוט. אני אומרת לך שזה כן עובר! לוקח חודש חודשיים ואחרי שלושה חודשים כשעובר פרק הגזים כבר הטיפול נעשה יותר נוח וברור ואת יכולה לנשום קצת.
דברי עם בעלך על התחושות ומה שאת מרגישה ובכלל- שתפי אותו בחוויות מול התינוק החדש- חשוב שגם הוא יהיה חלק מזה.
תזכרי שמאוד חשוב לדאוג לעצמך אחרי לידה- אם זה לסיים לאכול עוד חמש דקות בנחת אפילו שהוא בוכה קצת (הוא יתמודד מבטיחה לך) העיקר שתאכלי ארוחות מסודרות מזינות, הבית והסדר בעדיפות אחרונה!!! לישון כשהוא הולך לישון וארגון הבית זה רק כשהוא ער ואת שמה אותו בעריסה ויכולה להתפנות. זה לא הזמן לארח- יש אנשים שחושבים שהם באים לבקר יולדת והיולדת חושבת שהיא אמורה לארח אותם... אז לא! הם אמורים לעזור לך עכשיו ולא הפוך.
אני גרה ביישוב דתי ונכון שזה אחרת לגור בקהילה אבל לי ברור שכשאני נכנסת לבית של יולדת שניה אחרי שאני אומרת מזל טוב אני שואלת אם היא אכלה ומה אפשר להכין אח"כ מחזיקה את התינוק כדי שהיא תאכל ותנוח ואז עושה כלחים או כביסות לפי הצורך. ככה עוזרים ליולדת!
תעשי כרגע הכל כדי לנוח ולהשאר ברוגע ובשפיות וזה יסתדר לאט לאט מבטיחה לך!
בהצלחה והמון המון מזל טוב מתוקה

אם שואלים איזו מתנה את רוצה ללידה- אנחנו אישית מימנו למטפלת בפעוטון של בני שמונה שעות של ניקיון בבית. מתנה מקסימה ומקורית ליולדת ומבחינתי זה מה שיולדת צריכה...

לגבי העניין הזוגי- בגלל שיש לך בעל בצבא והוא לא נוכח חשוב שתדעי לפנות לו מקום כשהוא כן נמצא ולסמוך עליו מול הילד גם אם בהתחלה נראה לך שהוא פשוט חסר אונים מולו (יש גברים כאלה לא כולם..)
תזכרי שאפילו שילדת חשוב לו מאוד לזכור שהוא מקום ראשון אצלך. אני אומרת לך את זה מניסיון לא פשוט ולקח לי זמן להבין כמה זה משמעותי להם. לנו זה נראה- הלו, אני ילדתי, צריך לתמוך בי עכשיו וחוץ מזה למי יש עוד עודף כח להשקיע בבעלי אבל אני אומרת לך מניסיון לא רק שלי, שהסיבה מספר אחת למשבר אחרי שנולד הילד זאת התחושה של בעל פגוע שאשתו לא מעוניינת בו יותר, הם כמו ילדים קטנים בעניין הזה לצערי. נורא קשה להם עם זה שיש מישהו אחר שממלא את כל עולמך וכמה שזה נשמע ילדותי זאת עצה שאני נותנת לך מכל הלב- אם את רוצה בעל שיתמוך בך אל תצפי ממנו כל הזמן שיהיה שם בשבילך אפילו שקשה לך- תראי לו שהוא עדיין חשוב לך, שאת עדיין אוהבת אותו, שהוא מקום ראשון אצלך ושהילד הוא של שניכם. כמה שזה לא פשוט אני מבטיחה לך שזאת הדרך היחידה שבעלך יעריך אותך יותר וינסה לעזור לך יותר... סתם עצה ממישהי שכבר עבדה על עצמה בעניין הזה (ועדיין מנסה לעבוד על עצמי ועל הזוגיות כל הזמן)