למה לקנות יד שניה


רק אחרי שנולדים ילדים, מבינים כמה הם יקרים (תרתי משמע...).
עוד לפני שמגיע הילד הראשון- ההורים רצים לקנות לו הכל ממיטב היצרנים ובעיצובים הכי חדשניים שיש. אף אחד לא רוצה להיראות ברחוב עם עגלה מיושנת או שיראו את ילדיו בבגדים מקולקצית הקיץ של 2004. כולם רוצים חדש!
כשבני הבכור נולד, קיבלתי בירושה את כל הציוד לו הייתי זקוקה מאחותי. חלק גדול מהציוד כבר עבר כמה וכמה ידיים ולכל פריט היסטוריה משלו, שזה גם חלק מהעניין.
אני רואה בלוחות האינטרנט וגם מגיעים אלי לחנות פריטים שנראים כחדשים (לפעמים הם באמת כאלו). וגם אם יש על השידה סריטה קטנה- למי זה משנה בכלל?
היה אצלי פעם בחנות מישהו שאמר "מי שקונה לילדים שלו בחנויות כאלו (יד שניה)- סימן שהוא לא אוהב אותם!".
אוהבים את הילדים? רוצים להשקיע בהם? תפתחו להם תוכנים חיסכון ושימו בה את כל הכסף שתחסכו על כך שאתם קונים מוצרים בחצי מחיר ומטה.
כמובן שלא הכל צריך להיות משומש, אבל ברגע שהקניה של הפריט החדש לא הופכת לקניה הכרחית- זה הופך את העניין ליותר בשביל הכיף שלנו. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת להורים חדשים שבאים לחנות: "קנו מיטה משומשת, אבל את המזרון- קנו חדש". או "לא צריך להשקיע בעגלה. כן הייתי משקיעה בכסא בטיחות טוב". ועוד: "חבל לקנות בגדים חדשים, כי התינוקות גדלים כל כך מהר, כך שבגדים שהם יד שניה נראים כמו חדשים (חדשים אחרי כביסה אחת)".
המצב הכלכלי בארץ לא משתפר ולמרות זאת- המחירים עולים ועולים. בארה"ב, אירופה ואוסטרליה- תרבות היד השניה מאוד נפוצה, אז למה לא אצלנו? מי אמר שצריך לקנות הכל חדש?
למה להוציא אלפי שקלים (שלרובנו אין) על דברים חדשים, שבמקרה הטוב, משמשים את הילדים לכמה חודשים, כשאפשר לקנות דברים טובים ואיכותיים בחצי מחיר ולפעמים גם פחות?! לילדים שלנו זה ממש לא אכפת...