סיפור הלידה הראשונה (הרגילה) של בני השני ושל ילדי השלישי

אתחיל מהסוף: בלילה בין יום שלישי לרביעי בתאריך: 11/7/07 הגיח גופו של בני שגיא אל אויר העולם בלידה רגילה , מקסימה, ובריאה, במשקל 3,390 ק"ג. לידה זו היא לידתי הראשונה לאחר 2 ניתוחים קיסריים מבלי שילדתי לידה רגילה בעבר.
וכעת להתחלה... כדי לנסות ללדת לידה רגילה לאחר 2 קיסריים היה לי ברור שעליי להכין את עצמי.
שלב ראשון של ההכנה היה לרכוש מידע על לידות רגילות לאחר קיסריים, שלב שני היה להכין את עצמי רגשית ופיזית והשלב השלישי והכי חשוב היה לדאוג לעצמי לתמיכה הן ע"י תומכת לידה (דולה) והן ע"י רופא שילווה אותי בתהליך הלידה, ישמור על האינטרס שלי ללדת לידה רגילה מחד ועל בריאותי ובריאות העובר מאידך.
לשמחתי הרבה רצה הגורל ופגשתי בדר' אילן הלוי, במרפאת מכבי שברעננה. ניהלנו דין ודברים בסופם החלטתי שהוא, הוא האדם והרופא שמתאים ללוות את הלידה . דר' אילן הלוי נסך בי כבר מפגישתינו הראשונה תחושה של ביטחון ונוחות בשל המקצועיות בה ניחן לצד אנושיותו והתנהלותו הרגועות. בדיעבד התברר שתחושותיי היו נכונות ואף יותר מכך. כמו כן בחרתי בחגית מורג נחמני להיות הדולה שתלווה אותי במהלך הלידה ועוד לפניה.
חגית החלה את עבודתה איתי ועליי עוד מסוף החודש השמיני והשקיעה שעות וכוחות רבים ברפלקסולוגיה, בשיחות נפש שעודדו ותמכו ובעיקר כאשר תאריך הלידה המשוער עבר חלף לו. הרבה מכוחותיי קיבלתי מתוך השיחות עם חגית שבורכה בחום, לבביות ורגישות.
תחילתה של לידה
בלילה שבין שני לשלישי, בשעה 03:00 בהיותי בשבוע ה-41 להריוני התחילו הצירים . בשעה 08:00 בבוקר, יצא הפקק הרירי והתחילו דימומים. אני , הדולה, חגית, ובעלי מודאגים, ומתקשרים לד"ר אילן הלוי שמבקש שנגיע לבית החולים (לניאדו/נתניה). בשל הדימומים חששנו מהיפרדות שילייה ועל כן נסענו באמבולנס לבית החולים שם קיבל אותנו אילן בחום. לאחר התחברות למוניטור ובדיקה פנימית התברר שהכל בסדר ושעל אף הצירים התכופים והחזקים אינני בלידה פעילה עדיין. לכן, אילן אפשר לי להתחבר למוניטור לסירוגין כל עוד הכל תקין מבחינת העובר ומבחינתי. את הזמן שבין מוניטור למוניטור ביליתי , עם חגית שהיתה מקור כוחותיי בשעות אלו, במקלחות ועל הכדור שהקלו את כאבי הצירים, אותם צירים שחוויתי בפעם הראשונה בחיי. תוך שירה וקולות נמוכים המקלים על הצירים , ברכתי את אילן שאפשר לי לקום מהמיטה ולהקל את כאביי ונתמכתי ע"י חגית שהיתה שם לצידי, הנחתה ותמכה ללא הרף. הרגשתי שאילן וחגית עזרו לי לשמור על הפרופורציות הנכונות על אף הדימומים שהיו לי והשעות הרבות של הצירים שחוויתי, פרופורציות התואמות את המציאות של לידה ראשונה. אילן לא מיהר להילחץ , הוא לא מיהר להחליט החלטות הרות גורל והוא בטח ובטח לא מיהר להכניס אותי לניתוח קיסרי , מה שכל רופא מעט לחוץ, היה עושה כדי לכסות את עצמו. לא אילן, אילן שם בראש מעייניו את תינוקי ואותי, וכל עוד אנו היינו בסדר (המוניטור היה תקין והדימומים שלי פסקו) , הוא ואנו המשכנו בתהליך הלידה הרגילה. כל הזמן הזה חגית ליד מיטתי בזמן המוניטור מעסה את רגליי , שרה איתי במקלחות, עושה איתי קולות נמוכים על הכדור, תומכת, מחזקת, מ עודדת. בשעה 17:00 אחר הצהריים ביום שלישי הגעתי לפתיחה של 5 אצבעות וראיתי כוכבים. החלטתי שחוויית הצירים כבר מוצתה על ידי וצרחתי למרדים שיבוא..
גן העדן האפידורלי הגיע... והפתיחה לאט לאט גדלה תוך כדי עזרה של סטריפינג וכיו"ב של דר' אילן הלוי, ועיסויים בלתי פוסקים ורפלקסולוגיה של חגית המדהימה שכוחותיה לא עזבו אותה למרות השעות הארוכות. כמו כן במהלך הלידה דר' אילן הלוי, חגית ואני היינו בתקשורת מלאה והדדית לגבי אמצעי זרוז טבעיים כגון פקיעת מי השפיר וכו'. אילן היה סובלני וסבלני לתהליך הלידה וחיכה... בשעה חצות ושלושים התחלנו בלחיצות ובשעה חצות וארבעים יצא שגיא לאויר העולם והונח ע"י אילן על בטני. חגית היקרה לקחה צעד אחורה וצילמה את הלידה , עדות לכך ש"לפעמים חלומות מתגשמים".
לאחר ניקיונו ושקילתו של שגיא , הנקתי אותו בחדר הלידה ונשארנו ביחד כשעתיים עד שלקחו אותו לחדר התינוקות.



בנימה אישית
אילן וחגית יקרים,
בזכותכם , אנשים יקרים
בזכותכם ידידים נפלאים,
בגיל כמעט 35 ולאחר 2 ילדים נפלאים בני 7 וחצי וארבע וחצי, אותם ילדתי בניתוחים
זכיתי להגשים חלום עד סופו
זכינו, בעלי ואני ללדת לידה רגילה ולחוות אותה יחדיו
ועל כך נוקיר ונודה לכם לעד


אוהבים ומעריכים
אודליה, תומר ושגיא הורוביץ.
054-4515480