ברוב המקרים של שיליה שאינה יןצאת שלמה, אין מדובר בשיליה נעוצה, אלא מצב שבו התפרקה השיליה לפני שיצאה. מצב של שיליה נעוצה הוא יותר בעייתי, ויכול לקרות במקרים שונים, למשל אם יש לך צלקת ברחם.
הוצאה זהירה של השיליה לאחר הלידה, תמנע בדר"כ, מצב של צורך בהוצאת שארית הלידה.

עוד כמה שאלות בנושא זה: האם "הוצאה זהירה של השליה" הכוונה לא למשוך בחבל הטבור? לא ללחוץ על הבטן?
האם עדיף לפלוט את השלייה כמה שיותר מהר אחרי הלידה או להמתין, וכמה זמן? האם עדיף קודם להניק את התינוק? מה לגבי זריקת פיטוצין אחרי הלידה - האם מעלה או מורידה את הסיכון להתפרקות של השלייה? בלידה הקודמת קיבלתי זירוז של פרוסטגלנדין - האם יש קשר בין זה לבין השלייה החסרה?
עוד שאלה בנושא פיטוצין - האם יש סיכון בלא לקבל פיטוצין אחרי הלידה (זו תהיה לידה רביעית, בעז"ה)?
תודה רבה מאד! אורלי.

הוצאה זהירה של השיליה היא משיכה בכוח מוגבל, על מנת לא לקרוע אותה לפני שהיא נפרדת מהרחם. בדר"כ מלווה גם בלחץ קל על הבטן.
השיליה נפרדת מספר דקות לאחר הלידה, ורק אז כדאי למשוך אותה. יש סימנים למיילדת לפיה השיליה נפרדה, ואז היא מושכת אותה בעדינות. אפשר להניק גם לפני היפרדות השיליה, וגם במשך הוצאתה, חשוב להניק לפי מצבו של הילוד, לפעמים הוא מותש מהלידה וזקוק למספר דקות של התאוששות לפני שהוא מתחיל לינוק.
זריקת פיטוצין קשורה להתכווצות הרחם לאחר היפרדות השיליה, אם הוא אינו מכווץ מספיק רצוי לקבלה, ואם הוא מכווץ היטב אין בה צורך בדר"כ.
אין קשר בין השראת לידה (זירוז) לבין שיליה שיצאה לא בשלמותה.