שוב אחרי מריבה שהתחילה משטות.
שוב אתה בסלון.
שוב אני לבד במיטה.
מוזר אבל כבר לא בוכה.
הבכי קיים אבל הוא עצור. מילה אחת שלך והכל יוצא.
מה קרה לנו? האם אנחנו טעות קלאסית של המאה העשרים? עוד חלק מסטטיסטיקה?
האם גם אנחנו נתגרש?
נמאס לי לשמוע את זה כבר. אתה רוצה להיפרד אל תצעק את זה פשוט תקום בבוקר ותיקח אותנו לרבנות.
בדצמבר נהיה שנה. ספק אם נהיה.
ושירה ככ קטנה רק בת חודשיים. אני לא יודעת מה יותר טוב בשבילה.
מה יותר טוב בשבילי.
אם לא האהבה העמוקה הזו אלייך.. קיבינימט אם הייתי נכנסת לאתר הזה פשוט קמה הולכת ונעלמת.
אמרת שמחר הולכים לרבנות.
אין לי כח להתנגד ואין לי כח לראות שוב פרצוף אחר שלך מחר בבוקר.
ואין לי כח לסרט של פרידה עכשיו
ואין לי כח לךחשוב מה יהיה על שירה ואיך היא תרגיש ומי ישמור עליה כשאהיה בעבודה. והאם אוכל לצאת מהסיפור הזה שפויה.. אפילו שאני רק בת 23..
משהו יכל לומר לי איך מתמודדים עם המפלצת הזאת שנקראת גירושים????