שלום דרורית,

בני בן שלוש וחצי נגמל מחיתולים לפני שבעה חודשים.
לאחרונה כל הזמן בורח לו פיפי בתחתונים. הוא עסוק, משחק ואינו הולך בזמן לשירותים.(בגן זה קורה פחות בגלל עניין חברתי של ללכת יחד).
אני מנסה להציע לו לגשת בכל הזדמנות. לפעמים זה מונע בריחה ולפעמים אני מרגישה שאני מנדנדת לו.
היום אני כותבת כי אני על סף ייאוש. היינו בבית כל היום, הוא רץ לשירותים ומודיע לי משם שברח לו. כלומר שהוא מגיע לשם כבר רטוב. לפנות ערב אחרי שהחלפתי לו שלוש פעמים ברח לו קקי בתחתונים שזה משהו שעוד לא קרה עד עכשיו.

כמה שאלות: האם לעובדה שאני בהריון (הוא הבכור וזה הריון שני) יש השפעה על כך? בעלי טוען שזו רגרסיה ואני חושבת שהוא עדיין לא מבין את ההשלכות של ההריון למרות שהוא מודע לקיומו.

איך מגיבים כשזה קורה? היום הרגשתי שאיבדתי את הסבלנות וממש כעסתי ונזפתי ושאלתי אם הוא רוצה שנחזור לחיתולים. אני מרגישה שהתגובה לא נכונה ואולי משפיעה עליו לרעה או אפילו משפילה אותו, אבל אני פשוט לא יודעת איך להתמודד. אני לא יכולה פשוט להתעלם.

תודה מראש,
ננו