יש לי שני בנים שובבים בגילאי 4.5 ו2.5. כמו ילדים רבים בגיל הזה קצת קשה להלביש אותם בבוקר וכמובן להוציא אותם בבוקר מן הבית. פעמים רבות בעיקר הקטן שנייה לפני שיוצאים מהבית מוצא משהו להתעסק ולא מצטרף. בעלי בדרך כלל מפזר אותם בבוקר ואני נשארת בבית (אני לומדת השנה ורוב הימים לומדת בבית). בכל מקרה, בעלי תמיד אומר "מי בא איתי? שלום אני הולך" ומתחיל לצאת מן הדלת. הקטן פעמים רבות מתחיל לבכות: "אבא חכה לי, אל תלך!" ואז בעלי אומר לו אני מחכה לך אבל תבוא. חשוב לציין שאני נשארת בבית כך שאין איום שהוא ישאר לבד, אבל אני עדיין מרגישה שזה מזיק לו. חשוב לי לציין שיש סיטואציות דומות שבעלי מציע לו ללכת איתו למקומות מסוימים אבל הוא מורח את הזמן ומסרב למשל ללבוש מעיל. בעלי ממהר ונאלץ ללכת והוא נשאר איתי ומסוגל לבכות שעה אחר כך על כך שהוא רצה ללכת עם אבא אבל הוא לא ילמד לפעם הבאה. יש פה מין סיטואציה שהוא רוצה לשלוט בזמן היציאה ובהכנות ליציאה ולא מוכן לשאת בתוצאות. מצד שני ייתכן שהגישה שלנו גורמת לו לחרדות נטישה?