שלום דרורית, יש לי שאלה המתייחסת לבני בן ה- 5 וחצי. לאחרונה הוא זקוק לדיווח אלי ולתיווך שלי על כל פעולה או דבר שהוא עושה. החל ממקרים של דיווח על פעולה שהוא בחר לעשות, דוגמאות: "אמא, נתתי לאח שלי ביס מהתפוח" "אמא אני משחק בלגו", דרך לשאול אותי כל דבר כמו האם הוא יכול לחלוץ נעלים (אצל חברים למשל, שהייתי מצפה שידע שברור שאפשר) או כשהוא צופה בטלוויזיה הוא צופה בקול וממש מדווח לי מה קורה שם "עכשיו, הוא ידבר אתו, עכשיו טום וג'רי רבים" וכו'.. גם התקשורת בינו ובין אחיו (שנתיים וחצי) הפכה למתווכת על ידי. למשל הוא אומר לי "אמא אח שלי מפריע לי" אז אני אומרת לו "תגיד לו" אז הוא אומר לו, ואז מודיע לי שהוא אמר לו. בנוסף כשהוא עומד מול בעיה שעליו לפתור (לא משהו מחשבתי אלא פעולה יומיומית) הוא מיד שואל אותי מה לעשות ולא מנסה למצוא פתרון, למרות שברור לי שהוא יכול (דוגמא: הוא רוצה לשבת על הכיסא ואחיו כבר יושב על אותו כיסא, הוא יפנה אלי ויגיד לי שהוא רוצה לשבת על הכיסא אך הוא לא פנוי). אני מרגישה שזה מחלחל גם לאח הקטן ולכן זו הפכה להיות דרך התקשורת ביניהם. דרך אגב גם כשיש אצלו חבר, ברוב המכריע של המקרים אני הופכת להיות מעורבת, או שהם מראים לי כל הזמן מה עושים, או שהם משלבים אותי במשחק וכד'. אני מרגישה שזה בא ממקום של חוסר בטחון בעולמו הפנימי, חוסר בטחון בזה שהוא עצמו מספיק, ולכן זקוק לי כל הזמן לאישור או לחיזוק ההרגשה שהדברים קיימים. הפנייה היא תמיד אלי, גם כשאבא שלו נמצא. לא בטוחה שזה קורה בכזה אופן כשאני לא נמצאת. זה מאוד מפריע לי ומדאיג אותי. אני לא יודעת אם קשור, אבל אני גם מרגישה שאין לו יכולת להעסיק את עצמו לבד כלל. אם אנחנו לא אתו, אין חבר והוא לא צופה בטלוויזיה, הוא מסתובב בחוסר מעש ואף שואל "מה אני יכול לעשות?", גם כשאני מציעה לו מה לעשות זה לא נעשה בצורה זורמת, אלא ממש באופן מלאכותי כאילו כדי לסמן וי. חשוב לי לציין שהוא היה באבחון אצל פסיכולוגית (בהקשר אחר לגמרי) והיא גם ציינה שהוא זקוק ל"אישור" ולהראות למבוגר שלידו מה הוא עושה, או לקבל את אישורו הסופי, וזאת למרות תוצאות מאוד גבוהות במבדקים שנעשו לו (כלומר שגם בתחומים שהוא חזק בהם היה לו צורך בחיזוק הזה). תודה וחג שמח.