שלום דרורית (כתבתי את ההודעה גם בפורום),
לבן שלי, בן השש, יש מום בלב עליו אנחנו יודעים כבר שלוש שנים. כל שנה אנחנו עוברים ביקרות וכל שנה אנחנו במתח נוראי (אבל אני לא אכנס לזה עכשיו). שנה שעברה התברר שהמצב לא הולך להשתפר ונצרך לנתח אותו בטווח של השנים הקרובות - לפי המשך מעקב.
המעקב הקרוב הוא ביום שלישי הקרוב (ואני לא אכנס למתח שאנחנו נמצאים בו) אלא יותר לילד... האם לספר לו על הבעיה שלו או להגן עליו. ואם כן, איך מספרים דבר כזה?
הוא כבר גדול וישים לב למה שעושים לו ואני לא בטוחה שסיפורי הכיסוי שלנו יעזרו הפעם.. מה גם שהוא מכיר את גוף האדם, ויודע איפה הלב.
הוא ילד נבון מאוד ורגיש (גם לפחדים שלנו..). מעולם לא סיפרנו לו על הבעייה כי אין עדיין הגבלות רפואיות. אף אחד בסביבתו לא יודע על זה (חוץ ממשפחה קרובה. גרים במושב קטן וכולם ידברו על זה ויהפכו אותו למסכן... הורים של חברים יפחדו להזמין אותו וכו.
ברגע שהוא ידע על זה הוא מן הסתם יפחד. הוא עשוי להתעסק בזה באובססיביות (יש לו נטייה כזו..) זה ישפיע עליו. הוא גם ככה קטן פיסית וחלש..
אחותי אומרת- לא לספר - להגן עליו כל עוד אפשר. לספר רק כשנגיע לניתוח (ינשאללה כמה שיותר מאוחר).
אני ובעלי מתלבטים. הוא כל כך חכם, יש לנו הרגשה שהוא יודע גם בלי שהוא יודע.. אני לא רוצה שיוודע לו מאוחר, או ממישהו אחר,הוא ירגיש שבגדנו בו. אני רוצה לגונן עליו, לשמור עליו, אבל מפחדת שמגוננת יותר מידי.