שלום דרורית,

ביתי בת 4.5. ילדה אנטילגנטית, רגישה ביותר לסביבה ולשינויים, מפותחת מבחינה ריגשית וורבלית. ילדה מדהימה בבגרותה ובכלל מקסימה. מאוד פקחית.
מזה זמן ארוך מאוד אנו עדים לתופעה שרק הולכת ומתגברת. כל דבר שהיא רואה אותה וחפצה בו - הוא מנסה ולרוב מצליחה לקחת אליה ולהחביא אותו. אם זה בבתים של אחרים, היא מכניסה לתיק/למכנסים/לכיסים/בידיים. אם זה בסופר, גם. אם זה דברים של אחותה קטנה. בבית יש לה מגרות שלה - ושם היא מכניסה את כל ה"אוצרות". כמובן שהיא יודעת שהדבר לא טוב ולכן היא מאוד דיסקרטית בענין. לאחרונה, אני רואה שזה מתרחש כל יום כמעט ובכל מקום ללא הפסקה - כמו אובססיה. כמובן, שמאז ומעולם אנו נהגנו ונוהגים להגיב. זה יכול להיות בחיוך מה ("אהה, תראי איך התבלבלת והכנסת את ה X למגרות שלך..."), או פשוט דרשו ממנה להחזיר בחזרה, או שפשוט החזרנו אנו. אך הבהרנו לה תמיד שזה לא מקובל ושהיא צריכה להחזיר מה שלא שייך לה. אך זה פשוט לא עוזר! אפילו נסינו לקחת לה את המגרות - והיא לא ממש התרגשה מזה. ואפילו סגרתי בפניה את האופציה לפתוח חדרים מסוימים. כל הזמן אני רואה אותה בבית מגניבה לי מבטים כאלה - שאני יודעת שהיא מגניבה משהוא והיא מסתכלת לראות שאני לא רואה אותה. זה מטריף אותי. מצד שני, אני תמיד מקפידה לא לכעוס/לצעוק/להביך אותה.
לעניות דעתי יש למצוא "עונש"/סנקציה חזקה יותר. מה את חושבת?
אגב, אין לה שום חסך באהבה ותשומת לב. אנו הורים מאוד מאוד מעורבים, סבלניים, אוהבים, מחבקים, מכבדים ואסרטיביים שתמיד לילדנו.