שלום. אני אמא לילדה מדהימה בת שלוש. בתי תקשורתית מאוד ובעלת דמיון מפותח חברותית וערנית.לביתי יש טמפרמנט סוער כאשר חודרים למרחב שלה או כשהדברים אינם מתנהלים בדיוק כפי שהיא רוצה. למשל בגן לפי דברי הגננת ילד נוגע בה בטעות באמצע משחק היא מסוגלת להתפרץ עליו ולעיתים גם להרביץ ובבכי רב. כאשר אני פותחת לה מעדן או שקית חטיף זה חייב להיות בדיוק לפי הוראותיה אחרת...........התפרצות. אני אוסיף ואומר כי היא ילדה שגבולות הוצבו לה מאז ומתמיד ההתפרצויות אמנם סוערות אך קצרות ותמיד ישנה הבנה באמצעות שיח בינינו לילדה. היא בוגרת ומבינה, מוחה את דמעותיהומנסה להשתלט על עצמה כאשר אנו דורשים ממנה שתבקש בצורה בוגרת ללא בכי. העניין הוא שהדרישות הפרפקציוניסטיות שלה פשוט לא נעלמות אלא מתגברות מיום ליום. והחיכוכים גוברים כי אנחנו לא מצליחיפ וגם לדעתי לא ממש צריכים לנסות לחיות בתוך הראש שלה. יש לה אח קטן בן שלושה חודשים אותו קיבלה בזרועות פתוחות כאשר היא מתוסכלת בשל חוסר זמינותי היא כועסת עלי ולא עליו ועל כך אני גאה בה. כיצד אוכל לגרום לה להיות סבלנית יותר לאנשים סביבה ולתוצאות שונות מאלו שהיא מצפה להן?
