שלום,
לבני בן ה3 היתה עצירות לפני מספר ימים. כנראה חווה כאב בניסיונות להתרוקן שלאחריהם סרב לעשות קקי. גרוע מכך, הדר גרם לו להתאפק גם עם פיפי (כנראה אותו שחרור סוגרים), היה מבקש פיפי וכשמגיע לאסלה טוען ש"אין לו". ובפעמים אחרות כבר לא ביקש, פשוט התאפק. ניסינו לשכנע אותו אבל כשראינו שה לא עובד, חשבנו שהטבע יעשה את שלו והוא יבקש ויעשה. אבל כשהנחנו לו הוא התאפק במשך 18 שעות !! בעוד שהוא שותה הרבה. מצב שהיה מסוכן. לא היתה ברירה ולאחר שכנועים והבטחת פרס הוא עשה. ומאז הוא לא מתאפק לפיפי אבל צריך להזכיר לו לפעמים לשכנע.

אחרי 3 ימים של עצירות, עשינו לו חוקן, הוא התרוקן, הוספנו לו מרככי צואה (גרנולות), והוא עשה קקי מספר פעמים אך לא באופן רצוני, זה פשוט יצא.
ברור לי שמדובר בבעיה מערכתית שאנחנו עוד נותנים עליה את הדעת וכנראה שנפנה לייעוץ בקרוב. השאלה הנקודתית היא, כיצד כדי לעודד אותו לעשות קקי מרצונו באסלה?
אנחנו נוהגים כלפיו בהרבה אמפטיה לסבל בהתאפקות ומסבירים את חוסר הנוחות שגורמת ההתאפקות ומחזקים בכל פעם שהוא מתרוקן ומשקפים את הנוחות והתחושה הנעימה בעקבותיה. משתדלים לא להגזים בדיבורים ובהתעסקות בנושא. אך עדיין.....נשמח לעצה!