בני בן ה- 6, (ילד שני לשתי אחיות) התחיל השנה כיתה א'.
אחרי 10 ימים בבית הספר, (נטו 6 ימים) היה מפגש מאוד קשה עבורו בנוכחותי, הימורה פשוט התקיפה אותו, ובין היתר אמרה לו שהוא יוצא לשירותים הרבה, "בסוף אני לא אאמין לך, יברח לך וזה לא יהיה נעים", לא אעלה את כל הסאגה הארוכה, אבל העברתי אותו כיתה.
היה לי ברור שהוא עובר משבר ועמדה מולי מורה עם קווים סאדיסטיים באישיותה וחוסר יכולת להכלה. הוא עבר כיתה אחרי חודש, שרובו היו חגים.
במהלך החודש הזה הייתה רגרסיה מאוד קשה בהתנהגותו והוא עשה דברים שמעולם לא היה עושה (גזר שיער, קישקש על הקירות, הכה צעק בטונים מאוד גבוהים...) בנוסף לזה הוא היה מתעורר בלילות.
לאחר המעבר לכיתה אחרת, שאותו אגב הוא עשה בשמחה אחרי שהסברנו לו שאנחנו חושבים שיהיה לו טוב יותר בכיתה החדשה (מבלי לרמוז על הבעייתיות שהייתה מול המורה), התנהגותו התאזנה, והוא עובד מאוד יפה בחומר הלימודים.
אך עדיין הוא לא חזר לעצמו לחלוטין, הוא מתחצף ומנסה הרבה פעמים לגרור את הסובבים לתגריות, פוגע באחיות שלו ועושה דברים שהוא יודע שאסור.

בשני הלילות האחרונים הוא גם התעורר בלילה, ומבחינתי כנראה ששוב משהו לא קשורה. תוך כדי כתיבה אני מבינה שזה די בסמוך לכך שעדכנו אותו ואת אחותו הגדולה על כך שהמשפחה עומדת לפני התרחבות וצפוי להיות לו אח.

אנחנו משתדלים לתת לו זמן איכות לבד עם אחד מאיתו פעם בשבוע, ואבא שלו מאוד מקפיד על לעשות איתו משוה שגרתי בבית כמו להתקלח או להשקות גינה כמעט כל יום.

אנחנו צריכים עזרה כדי לדעת להגיב להתנהגויות השליליות הללו, והאם יש צורך לפנות לעזרה חיצונית כדי להבין מה מסעיר אותו כל כך. הוא מתקשה בהתבטאות בע"פ וכשאני שואלת אותו למה הוא בוחר להתנהג כך הוא לא יודע לענות, מקסימום הוא אומר שיש בתוכו גמד רע, שאמור לו מה לעשות.

לא יכולתי לקצר... מצטערת על האורך...

תודה על ההתייחסות!
נילו