שלום דרורית, בני בן 3, נמצא בגן פרטי. הוא שנה שנייה בגן. השנה הראשונה הייתה מצוינת, מאוד נהנה ותמיד הלך בשמחה לגן, ואף יותר מזה, לא רצה ללכת הביתה בסוף היום ובשבת רצה כבר שיגיע יום ראשון... השנה בתחילת השנה היה גם בסדר אולם לפני מספר חודשים הוא התחיל להגיד בכל בוקר שלא רוצה ללכת לגן. זה לווה גם בקושי בפרידה ובדיווח מצד הצוות על כך שלא כל הימים עברו עליו ב"טוב". בתקופה האחרונה הוא עדיין מציין שלא רוצה ללכת לגן אך מבחינת דיווח הצוות הימים עוברים עליו בנעימים. אנחנו שמנו לב לכמה שינויים מאז שהוא לא רוצה ללכת לגן: ראשית, הפסיק לגמרי לישון צהריים. אנחנו פשוט מרגישים שהוא מותש מעייפות. אין שום סיכוי לגרום לו לישון ולכן זה לא יכול להיות פתרון. דבר נוסף קשור בכך שהגן הוא גן רב גילאי (בני שנתיים עד ארבע, ביום הכניסה לגן). לצוות בגן יש נטייה לטעמנו, "לבגר" את הילדים ולהתייחס אליהם מאוד מהר כאל גדולים, בוגרים וכו'. אנחנו בשיחות רבות עם הצוות על כך ועדיין, קשה לשנות גישה או אמונה אצל אנשי צוות. במקביל בתקופה זו הוא הרבה פחות רוצה להיפגש עם חברים אחרי הצהריים ואם כן אז בעיקר אצלו או אצל החבר אבל ביחד איתי. אנחנו כמובן זורמים איתו עם רצונו. מבחינה חברתית בעיקר על סמך דיווחי הצוות יש לו חברים, משחק בעיקר עם שתי בנות בגילו שהם מעין "שלישייה" אבל חוץ מהן הצוות מדווח על כך שיש לו עוד חברים וחיי חברה. אני אישית לגמרי מאמינה שכשילד אומר שהוא לא רוצה ללכת לגן אז זה מה שהוא באמת מרגיש ורוצה אך לא מצליחה לשים את האצבע על איפה הבעיה ואיך אפשר לעזור לו. אשמח לשמוע דעתך.