ובכן,
התגובות הן בתחום המילולי - ביטויים כמו "טיפשה"; "מטומטמת", אני מניחה שסיטואציות כאלה מתרחשות כאשר ישנו מצב שבו אחותה מקבלת תשומת לב על התנהגות חיובית ואילו היא לא, אזי התגובות מחריפות והן לא מקבלות במה היא "מזינה" אותם ומלבה אותם.
כמו כן שמנו לב כי כאשר היא עייפה או רעבה היא גם מתנהגת בצורה כזאת ואז היא נשאלת האם היא אכן עייפה או רעבה. מדאיג אותי שהיא לא מתבטאת בהתאם כלומר היא כן יודעת לבטא את רגשותיה בצורה כ"כ טובה ותואמת גיל אבל עם הרעב והעייפות זה מתמוסס..אני מנסה להקדים את האמבטיה עם שובנו מהגן ואת מתן ארוחת הערב כדי לא ליצור פתח להתנהגות כזאת שכן היא מהווה מודל לאחותה...אבל כעת אני חוששת מה יהיה עם זו שצפויה להצטרף....וכמו כן האם זה רק קשור לזה?
יש לציין כי כשהיא נוהגת כך אנו עונים בחריפות כי איננו מוכנים למשמע של שפה כזאת בבית וכשתהיה מוכנה לבקש את סליחתה על שפה כזאת נתייחס אליה עד אז היחס הוא התעלמות. היא מייד מבקשת סליחה.
עכשיו אני גם נזכרת שלעיתים במפגשים של אחה"צ עם חברות בבית כשהיא משתמשת בשפה כזאת אני קוראת לה ושואלת לפשר הדבר או שחברותיה ניגשות אלי ואומרות לי שזה לא שהיא משתמשת בביטויים כאלה אזי אני מבקשת ממנה לבקש סליחה ואז לעיתים היא מפנה זאת אלי,
מקווה שהייתי ברורה

ייתכן שהשמת הגבולות שלכם לא עקבית מספיק, אולי דווקא נוקשה מדי, אולי לא ברורה (ךא ברור לי...) ויש מקום להדרכה מקצועית.
ייתכן גם שמה שאת מתארת הוא "חריגה" סבירה (זה הגיל של שימוש במילים בוטות מתוך ניסיון לבדוק את השפעתן על הסביבה) ועבורך זה יותר מדי. אין כאן מינון אחד שמתאים לכולם. אם זה לא מתאים למשפחה שלכם - יש מקום להגיב בהתאם, אבל אין מקום (אולי) להיות מודאגים ומוטרדים לדגבי הילדה עצמה.
ייתכן גם שזהו סימפטום שמביע מצוקה אחרת לגמרי, ובמקרה כזה נכון יהיה לאתר את מקור המצוקה והשלכותיה על הילדה - ולטפל בכך (ולא רק בביטויים ההתנהגותיים עצמם).

במחשבה נוספת, תוך כדי כתיבה, אני מציעה שתפנו לייעוץ מקצועי (סביר שקצר טווח) כדי לברר את הדברים ולעזור לכם לעזור לילדה. אני מציעה זאת כיוון שמאופן כתיבתך נראה שאתם מוטרדים מהמצב הנוכחי - ועצם הקושי שלכם יכול אף הוא ליצור כדור שלג הולך וגדל (שלתוכו מתגלגלת גם הילדה שלכם...).

חג שמח!