שלום רב!

בעלי ואני מאוד חלוקים בדרך חינוך ילדינו. יש לנו ילד בן 3, נבון ופיקח מאוד, וילד בן שנה וארבעה חודשים. הוא תמיד טוען שאני לא יודעת לחנך ולכן כשהוא חוזר בערב מהעבודה הוא צריך להיות קשוח יותר , לצעוק ולהשליט סדר כדי להשלים ולתקן את כל החסרים והעיוות שגרמתי אני במשך היום.
אני טוענת שהוא ממש לא מחנך דגול ואין לו מושג קלוש בחינוך.
דוגמא לויכוח קטן שפרץ בינינו: הבן שלי הגדול, בן 3, שיחק במחשב וקפץ תוך כדי ישיבה על הכיסא והערתי לו שזה מפריע לי וביקשתי שיפסיק. כשבעלי נכנס סיפרתי לו מה שהיה. היה לו בקבוק שתייה ריק ביד, והוא פשוט תפס את הבקבוק ונתן שתי מכות קלות על הראש של בני ותוך כדי אמר "בוא נראה אם יש פה בכלל משהו...", הכוונה ברורה= אם אתה עושה שטויות, משמע שאין לך שכל!

אני מאוד כעסתי ואמרתי לו שזה מאוד משפיל ולא ראוי בכלל. גם אם הילד בן 3 ועוד לא מבין ארת המשפט שאמר זה משפיל, ובמיוחד אם בעלי ימשיך להתנהג כך בעתיד, הילד יבין יותר ויפגע עוד יותר. ובמקום זה הוא יכול היה לומר לו שהוא לא התנהג כראוי וההתנהגות לא מקובלת. בעלי לא הסכים איתי וכל מה שאמר לי זה: "כן המורה" כמה פעמים, תוך כדי שהוא הולך כמה צעדים אחורה כי אין לו כוח לשמוע את דברי. ואני תוך כדי ביקשתי שיחזור עד שאסיים את דברי.
לי די נמאס מההתנהגות הזו שלו. הוא לא יודע לתת כבוד לא לי ולא לילדים. הרבה פעמים הדיבור או תנועות הגוף מזלזלות ופוגעות. הוא חושב שזה לא פוגע, אלא מחנך. גם הרבה פעמים הוא מדבר לילדים בציניות או בצחוק. הוא לא מבין שילדים לא מבינים את השפה הזו!! והוא לא מוכן להפסיק! איך אפשר להסביר לו שהוא טועה??
תודה רבה!!!