לילד בן ארבע אני מציעה להסביר שיש מצבים שבהם יש לנו הוראות מדוייקות מה לעשות כדי להגן על עצמנו. יש טילים והם עפים בשמיים - ואנחנו יודעים בדיוק מה לעשות כדי להתגונן מפניהם ולחזור אחר כך לשיגרה.
המקום אליו רצים בשעת אזעקה צריך להיות מוכר לילד, כדאי שייבקר בו גם בעיתות רגיעה, ישחק בו, ישאיר בו כמה צעצועים וחפצים כמו מוצץ וכו'.
כדאי מאד לקרוא לאותו מקום (מקלט ,מרחב ) "החדר החזק" או "המסדרון החזק" או "המקום החזק" וכו´.
למילים יש משמעות גדולה גם אצל מבוגרים ובוודאי אצל ילדים - ועוד יותר אצל ילדים צעירים.
חשוב להסביר שהצבא שומר עלינו, הממשלה מחליטה, עושה, פועלת וכו´. לתת לילד הרגשה שיש מי שיודע מה הוא עושה ועושה זאת בהצלחה - ויחד עם זה: לא להבטיח לילד שעולם כמנהגו נוהג ולאפשר לו להביע את כל טווח רגשותיו, כולל פחד וחולשה, כעס וכו´. אין צורך (ואפילו מזיק) להיות גיבורים. מותר להיות אנושיים וחלשים - אלא שאנחנו, המבוגרים (הורים, מחנכים, מוסדות...) אמורים לתת לילד את התחושה שאנחנו שולטים במצב ואיננו מאבדים עשתונות. מותר להראות שגם אנחנו חוששים, מתוחים - אבל איננו חסרי אונים ואיננו מאבדים שליטה. זו פריבילגיה שאין למי שאחראי על ילדים ונמצא איתם בקשר.
באשר לשאלות על טילים:
לא נכון יהיה להיכנס להסברים מדוייקים ומפורטים - אבל נכון יהיה לא להתעלם מההערה שלו או השאלה שלו - ולומר לו באופן כללי שהטילים עלולים לפגוע ולהכאיב ולכן אנחנו מכינים את המקומות המוגנים ומשתמשים בהם.

שיהיה טוב,

דרורית אמיתי-דרור


(תוכלי גם לקרוא מאמרים שלי בנושא. כולם נמצאים ברשת. כיתבי מילות מפתח כמו "חירום" "מלחמה" וכו' + שמי)