אין לי יכולת, לצערי, להתייחס לדברים לאור מה שכתבת. אני מרגישה שחסר עוד משהו, עוד מידע, עוד ראייה של הדברים.
במקרים רבים התמונה הפוכה: המאמבק נערך בין שני אחים (בינם לבין עצמם) וכשמגיע ה"זר" יש התגייסות של האחים אחד למען השני. כאן את מתארת מצב הפוך.
הייתי רוצה לדעת עוד על המשפחה שלכם - כדי להתייחס לדברים.
כתבי כל מה שעולה בדעתך ותארי אתכם, את מערכת היחסים בבית, את ההיסטוריה של שני הילדים....
בכל מקרה" תוכחות והטפת מוסר אינם נראים לי הדרך הנכונה והיעילה.
נסי להימנע מכך.
חשוב להבין למה זה קורה - ואז להתייחס למניעים, לצרכים, למה שעומד מאחורי ההתנהגות שאת מתארת - ולא רק לתוצרים (התוצרים הם ההתנהגויות).
אשמח לנסות להתייחס בפורום - אבל ייתכן שנכון יותר לפנות ישירות למישהו שיוכל לשמוע אתכם ולהכיר אתכם.
מחכה שתפרטי יותר.
דרורית

לא לגמרי בטוחה איזה פרטים את צריכה לדעת על המשפחה כדי לנסות לעזור, לענות. אנחנו משפחה חמה, אוהבת, שנינו הורים מעורבים שנמצאים שם הרבה (פיזית ורגשית) עבור ילדינו. שנינו ביחסים טובים עם הורינו ועם אחינו (קרובים יותר או פחות) כך שאולי השדר שאחים זה דבר חשוב ומשפחה היא חשובה - עובר באיזשהו אופן ישיר או עקיף לילדנו. למה את מתכוונת בהיסטוריה של הילדים? השאלה מה עומד מאחורי התנהגות (תוצרים) זו היא בדיוק השאלה שאני שואלת. אני מאמינה שאם הייתי יודעת את ה"מעבר" אולי הייתי יודעת יותר איך להתיחס לזה. בעיני זו קנאה, שקל לבטא אותה ולשחרר אותה כשיש מישהו שלישי. כי כשהם ביחד, הגדול "שוכח" אולי את הקנאה, בגלל שהוא אוהב את הקטן ורוצה להיות איתו. כשבא גורם שלישי זה מאפשר לו את ההתרחקות מאחיו. לא יודעת, סתם השערות. אם יש דברים ספציפים יותר שכדאי שאכתוב ואציין, אנא תאמרי לי. יש לי תמיד הרבה שאלות ונושאים שאני שואלת לגביהם ואף אחד מהם הוא לא כזה שמצריך הליכה ליעוץ בפני עצמו. אלו שאלות ותהיות שעולות מחיי היום יום של הילדים ואני מקווה שאוכל לקבל מענה ממך כאן. תודה

יחד עם זאת - לגבי השאלה הזו - אין לי מספיק מידע כדי לנסות לעזור.
שאלות שיכולות לעניין אותי בהקשר הזה (רישמה חלקית מאד בלבד):
האם היו אירועים יוצאי דופן בחיי הילדים עד כה? מחלות? אישפוזים?
האם היית בשמירת היריון? האם ההריון היה ספונטני? איך היה אחרי הלידה? האם היה דיכאון שלך? האם הילדים היו "קלים"/ "קשים"?
מה מאפיין אותם מבחינת הטמפרמנט שלהם?
מה תפקידו של בן זוגך בבית?עד כמה הוא נוכח? נוכח ריגשית? דומיננטי? לא דומיננטי?
מי עוד מעורב בחיי הילדים באופו קבוע?

ועוד ועוד ועוד....
נסי לענות בשלב זה על שאלות אלה.
כפי שאת רואה זה לא ממש עניין לייעוץ בפורום - אבל אנסה לתת לך לפחות כיוון מחשבה. מקווה שאצליח.

לא יכולה להצביע על אירועים קיצוניים או יוצאי דופן בחיי הילדים, ילדות שנראית לי מאושרת ועשירה. לא זכור לי אם ציינתי, אבל אני בהריון, אוטוטו יולדת, אולי קשור, למרות שהתופעה עליה אני שואלת, היא לא משהו חדש, לא מאז ההריון.
ההריונות של שניהם היו ספונטניים ורצויים, הריונות קלים וטובים, לידות מהירות וקלות. של הקטן במיוחד. עם הגדול היה קצת יותר קשה. היה בעיקר קושי סביב ילד ראשון וההלם המתלווה לכך. הייתי בדכאון קל. אני חושבת שבגדול שניהם היו יחסית קלים אך שוב, עם הגדול בגלל המצב בו אני הייתי שרויה, היה לי קשה ותובעני יותר. אני מרגישה בכלל שהגדול מאוד קשור אלי, אולי קשור להנקה ממושכת יותר מהקטן ולכך שנשארתי איתו יותר בבית ואולי גם לקושי הרב שהיה לי אחרי הלידה (שהיה מלווה גם ברגשות אשם..). הגדול הוא ילד מאוד חכם, תלמיד מצוין, יודע לקרוא ולכתוב מזה כמה שנים, אוטודידקט, אוהב ללמוד (בבית ספר ומחוצה לו), נמנע מתחרות באופן מוחלט (בחוגים, בפעילויות חברתיות וכד'), סוג של דייקן ופרפקציוניסט. בכל הקשור לצד האינטלקטואלי הוא מבריק. אהוב חברתית. הקטן שובב ופרוע, מתוחכם ויודע לצאת מכל מצב. טיפוס שמרגיש שאין דבר העומד בפני הרצון - בין אם הרצון הוא לעשות משהו לבד, בכוחות עצמו ובין אם הרצון הוא להתעמת עם ילד שגדול ממנו בכמה שנים. אני זו שנמצאת יותר עם הילדים, כי אני עובדת פחות אך בעלי בהחלט נוכח, גם כשמגיע מאוחר מהעבודה. הוא מעורב בחייהם ומהווה חלק משמעותי בהם. סבא וסבתא משני הכיוונים גם קרובים לילדים. אנו ביחסים טובים עם הורינו וגם הילדים מאוד אוהבים אותם וקשורים אליהם. בגדול אני יכולה להגיד שנראה שחייהם של הילדים טובים, אין בעיות מיוחדות, הם נראים לי מאושרים ומסופקים. אנחנו שמים דגש רב על להיות איתם (כמותית ואיכותית) ולנסות לווסת את הפעילויות השונות בחייהם בצורה נכונה (חברים, חוגים, זמן בית, זמן איתנו, זמן בנפרד האחד מהשני ועוד). מקווה שזה יכול לעזור.