אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאין בעיות נוספות או קשיים שהילדה חווה או שהסביבה שלה עוברת עכשיו או בעבר, שהכל תקין, שאין הערות נוספות של הגננת על התנהגותה ... (אין לי מושג אם אני צודקת. זו פשוט נקודת המוצא שלי לתשובה הזו).
ובכן, אם אין בעיות אובייקטיביות או סובייקטיביות בהתנהגות של הילדה לאורך הזמן ואם זהו ארוע יוצא דופן - אני לא רואה סיבה לתגובה יותר נחרצת ממה שכבר נתת.
הגננת הגיבה נכון. את הגבת נכון. הסברת לה (גם הגננת) מה מותר ומה אסור, הצבת גבולות - זהו.
עכשיו יש צורך (כמו תמיד וכמו בכל עניין) להיות עם יד על הדופק ולהיווכח שאין המשך לעניין ושאין תגובת שרשרת כלשהיא (אצלה או אצל הילדה השנייה).
לא הייתי מציעה לשדבר על כך בכל יום, לא הייתי מציעה לדאוג ולהזדעק. אני לא חושבת שקרה משהו נורא (בהנחה שלא היתה אלימות בעניין ושהכל נעשה באויירה של סקרנות ונהיסיון ללמוד משהו בדרך הלא מקובלת והלא ראויה בחברה שלנו). הילדה ניסתה, קבלה תגובה -זהו.
כיון שאני לא דוגלת בספרות דידקטית וחינוכית מהסוג שמעביר מסרים בצורה של אחד לאחד - אני לא יכולה להמליץ לך על ספר בעניין.
אני יכולה להציע לך להקשיב לה, לשוחח איתה על עצמה ועל הסביבה, להקשיב גם למה שהיא לא אומרת (על מה היא נמנעת מלדבר...) ולא להטיף לה מוסר.
המסר של כבוד לזולת (כולל גופו) הוא מסר שנרכש על ידי חיקוי של התנהלות הסביבה. פחות על ידי דיבורים על כבוד. אם אתם מכבדים את האחרים סביבכם ןאת הילדה, מכבדים את פרטיותה (בהתאם לגילה, כמובן) וכו' - היא לומדת לכבד.
במקביל צריך יהי תמיד לבדוק מה היה תפקידה של הילדה השנייה בעניין - לא כדי להטיל עליה "אשמה" או לנקות את הילדה של מ"אשמה". פשוט כדי לא לפספס משהו לגביה - שעשוי להיות חשוב עבודה. יש ילדים שיש להם נטייה לקורבנות, שמושכים אליהם אש - ויש לטפל בכך. אני משערת (על פי ניסוחך) שזו אינה התמונה - אבל בכל זאת כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה במסגרת הערכה מערכתית (גישה אקולוגית) של האירוע ולטובת הילדה השנייה.
אם אירועים כאלה או אירועים אחרים שאינם מוכרים לך מן ההיסטוריה של הילדה שלך יעלו בעתיד הקרוב - יהיה צורך להעריך מחדש גם את האירוע הזה ובאופן אחר.

כיתבי בהמשך וספרי מה שלום הילדה ומה קורה.