דבר ראשון מזל טוב!
אני מניח שהששובה לשאלה דורשת כתיבת ספר ולא מייל. אשתדל לענות מהמקום של אב לשלושה ולא של פסיכולוג.התגובה הראשונה היא כמו ההוראות ב"ספר בישול מרוקאי" - לדבר ראשון תרגעי.
יש דברים שקשה להתכונן אליהם ואני עדיין נזכר בחיוך בכל הדברים הלא שימושיים שדחפו לי ברשתות שונות כשנלחתי לקנות ציוד עם הולדת בני הראשון. אתה בטוח שאם לא תקנה את כל הדברים הכי טובים או את המתקן המיוחד שהומצא בדיוק להנקה או לשינה יקרה אסון נוראי. זה ממשיך גם עם צעצועים וכו' - הילד לא יהיה מפותח אם לא נקנה לו את כל הצעצועים הקלטות והמוזיקה שנועדו לפתח את האינטליגנציה של הרך הנולד.
נראה לי שהתגובה של רבים מאיתנו ללחץ היא לעשות - לרוץ לקנות וכו'. צריך יותר להיות ופחות לעשות.
בהחלט עדיף לקחת חופש - אם אתה יכול להרשות לעצמך יותר ממספר ימים לדעתי עדיף, את הזמן צריך לנצל לא רק לקניות ולריצות אלא גם להיכרות. הוא רק יצא לאוויר העולם ןאתם צריכים להתרגל ולהכיר זה את זה - אפשר לשים אותו על המיטה או להחזיק אותו ולהסתכל, אפשר גם לדבר (עד כמה שזה נשמע לפעמים מלאכותי) לספר לו על עצמך על הבית והמשפחה - זה עוזר לך להכיר אותו ולו להתרגל לקול שלך.
באופן קצת שטחי אפשר להגיד שהאישה הכירה אותו 9 חודשים אצלה בבטן אצה והוא צריכים להכיר עכשיו מהתחלה
יש המון ספרי הדרכה על גידול ילדים, שעוסקים גם בנושא של האכלה, הנקה רחיצה וכו' אני ממליץ להתיחס אליהם בזהירות - שיטות הגידול משתנות בערך כל עשור או שניים (למשל שעות קבועות לכל דבר לעומת עיקרון הרצף) וילדים מוצלחים גדלו ויגדלו תמיד.
הכלל הבסיסי באמת הוא שהורה צריך להיות "טוב דיו" כולם עושים טעויות כל הזמן והורה טוב דיו הוא הורה שמכיר ומוכן לשאת את הטעויות שהוא עושה (אחרת איך הילד ילמד שאפשר לטעות)
לגבי קניות וצעצועים אני ממליץ להתיעץ עם חברים שכבר יש להם יותר מילד אחד - הם בדרך כלל יוכלו להגיד מה הדברים ההכרחיים ומה לא כל כך צריך ואפשר לחכות. לגבי צעצועים - תחכה קצת ממילא תקבלו הרבה מתנות, אני זוכר איך הייתי נגרר עם עומר - הבן הראשון עם שק מלא צעצועים לכל מקום ובהמשך לומדים שהילד מפתח ממילא את תחומי העניןם שלו ויודע לשחק ולהעסיק את עצמו גם בדברים פשוטים שנמצאים בבית בהישג יד.
עוד דבר שעולה על דעתי הוא להזניח את הקשר הזוגי - לפעמים מרוב עיסוק בילד את לא מוצאים מקום אחד לשניה חושב לדבר! גם על מה מפחיד ומלחיץ גם על מה שטוב וגם על מה שקשה. יש כאן שינוי דרמטי במשפחה ובאורח החיים ולוקח זמן.
זהו בערך
אשמח לשמוע מה דעתך ואשמח לשמוע אם למישהו יש עוד הצעות או תגובות
גיל

גברים יולדים


אתה שעוד מעט תהיה אבא, בעצם... אתה כבר. בעצם...בעצם מה אתה בדיוק עכשיו?
זה אתה שאישתך בהריון,כמו שנהוג להגיד היום "אנחנו בהריון"...
העובדה ששאר העולם חושב שזה לא בדיוק ככה ומסובבים אחריך מבט ספקני (כי הרי אתה לא סוחב את הבטן המתפתחת בהדרגה למימדים שלא יאומנו, אינך באמת מרגיש את התנועות היוצרות אצלה מבט מצועף או סתם תלונה על כך ששוב אינה יכולה לישון כמו פעם), לא באמת משנה את העובדה שעולמך עובר שינוי בלתי הפיך, דרמטי ואפילו מאיים, מפאת הלא נודע שהוא מגלם בתוכו, והרבה כי לך לא ממש מקצים מיקום ותפקיד.
הסטטוס של חסר תפקיד מוגדר בתהליך (תומך? מה זה בדיוק?), חוסר ההכרה החברתית במה שעובר עליך, איך אתה אמור לעבור את הסאגה הזאת ולהישאר שפוי בסופה,
מבלבלת ויוצרת אשליה מעורבת של ציפיה לסופרמן יודע כל, יכול הכל וללא מגבלות.
אין הגדרה פחות קולעת מזו לאב הטרי בתחילת דרכו...

כדי לתת לך עיצות, הבה ננסה קודם כל לברר לאיזו קבוצה אתה שייך. שהרי לא כל הגברים מיקשה אחת הם.
להלן כמה סוגי טיפוסים והעצות בהתאם:

החבר- אתה מוכן לכל דבר. מגיב לכל דרישה ברוח ספורטיבית. באהבה מקבל שינויים במצב הרוח של זוגתך, הרי היא הנושאת העיקרית בעול.
בהריון זה מובן מאליו.
על הלידה מה יש לדבר ?הרי היא יולדת .
ואחרי,ובכן היא מניקה וקמה בלילות וכל היום עם התינוק בבית...
למישהו כמוך אני מציעה לשקול היטב את סדר יומך ומחויבויות ההווה, יחד עם אישתך/ חברתך.
שבו ובידקו מה באמת אפשר להוריד משם ואיך אפשר לגייס תומכים נוספים המקובלים עליכם כדי שלא תישאר התומך היחיד. לפחות לענינים טכניים.
בזמן ההריון אפשר לפנק אותה ואותך בטיפולים משלימים,כך יוצא ששניכם נחים ומקבלים תמיכה ממקור נוסף. ללידה אפשר להזמין דולה,כך תוכל גם אתה לנוח מדי פעם,לשתות ולאכול ויהיה מי שתוכל לסמוך שנותן לאישתך בדיוק מה שתבקשו.
אחרי הלידה תזדקקו להרבה עזרה,בנקיון,בבישול, בעריכת קניות...
וגם בתחום השמרטפות . זאת כדי לייצר זמן איכות לשימור ותיחזוק הרומנטיקה בינכם.
חברות היא ערך מקודש בזוגיות אבל איננה מספיקה.

למישהו מהסוג שלך חשוב מאד לזכור-חברות אינה בהכרח לתת לבן הזוג לתפוס את כל הנפח והמרחב. לעיתים חברות היא שימת גבולות תוך סימון מי אתה. במיוחד חשוב כשאתה "מעלים" את עצמך מתוך תקווה שזה יאפשר לבת זוגך להתאפס ולחזור לעצמה.

שים לב שלא קורה משהו אחר, כזה שמצמצם את הביטוי שלך ולא עונה על הצורך העמוק שלה בשותף. מה שנקרא too much of a good thing .

החרד- אתה מודאג, מבוהל. אתה מפחד.
ואתה צודק. הרי מי שעומד שם, במרכז הפעילות המבצעית אלה יקיריך הקרובים ביותר.
בזמן ההריון זה העובר שלך שם בבטן,זה שאין לדעת מה שלומו .איך אפשר לדעת שהכל בסדר,שהוא אינו במצוקה. איך אפשר להבטיח שהבצקת הקלה לא תהפוך לרעלת מסכנת חיים לאם ולעובר?
בזמן הלידה זו בת הזוג שלך, מתאמצת,כואבת. איך היא תתמודד? איך אתה תוכל לעזור לה? ואתה בכלל לא רופא ולא יודע מה מותר ומה אסור...
אחרי הלידה זה התינוק שלך שם בחוץ,פגיע וחסר אונים ואשתך מותשת ומטושטשת.
אתה דואג לתינוק, האם הוא אוכל מספיק? האם החדר חם דיו ואולי חם מדי? מותר לו לבכות? אולי צריך לתת לו פורמולה? והאשה, האמא הטריה,זוגתך האהובה, איך אתה יכול לדעת אם היא בסדר או שהיא מפתחת דיכאון שלאחר לידה?...
ראשית עליך לדעת שיש בסיס סביר לכל שאלה כזאת. אבל ,מצד שני, חייבים לתת אמון בתהליך ובבת הזוג שלך.
איך עושים את זה בלי לזייף בחוץ ולהשתגע מבפנים?
התשובה לכל השאלות האלה נעוצה בבחירה של בעל מקצוע אחד, מקסימום שניים.
שיהיו עבורך המקום לשאול ולתהות. כמובן כאלה שאתה מתחבר לצורת המענה וסומך עליהם.
זה יכול להיות רופא מומחה לרפואת משפחה, מדריכת הכנה ללידה או דולה שליוותה אתכם,
הורה שיחסיכם עמו מאפשרים התערבות עדינה. יש עדיפות לבעל מקצוע חיצוני שלא בהכרח מתוך המשפחה, לא חשוב מי זה עליו תמיד להיות מקובל על שניכם.
ה"קול"- אצלך הכל בסדר. שאנטי. אתה לא מבין למה היא כל כך לחוצה? מה היא רוצה בעצם?
לך נראה שהכל בסדר, זורם.
ברור שבהריון נשים מרגישות אי נוחות, שיש צרבת ,בחילה,קטן עליכם,אחרי הגרפסים בטרק...
בלידה הגיוני שצירים יכאבו, אתם כבר תמצאו את הדרך לעבור את זה ביחד ...
אחרי לידה טבעי שתינוק יבכה,שהאם הטריה תהיה עייפה וקצת בוכיה.
אתה צודק כשאתה אומר שהרבה ילדו כבר לפניה, הרבה גידלו ילדים קודם וכו'.
אבל בעצם אולי יחד עם זה מתגלה מקום של חוסר פניות לשינוי?
שווה לך להרשות לעצמך לא לדעת, להסתכל מסביב ולהיפגש עם סוגיות שחוו אחרים לפניך.
בעיקר כדי לא להתרחק מזוגתך ברמה הרגשית. כדי להבחין שהשוני בגישה שאתה חווה אינו פרטי שלכם. כל אדם שנולד לו ילד חווה שינוי גדול.
שינוי הוא טוב, מפתח, גורם לתהליכים ומביא איתו אפשרות לצמיחה. עד כאן הכל בסדר.
כדאי לדעת שהתהליך מעלה על פני השטח סוגיות שכבר נפתרו בעבר. דברים שכבר שמנו אותם מאחור. זה בהחלט שייך ל"הכל בסדר" אבל יחד עם זאת מזמין לאפשרות להיות קצת לא בסדר, לא לפחד להודות בקושי, בחוסר ישע, בתיסכול.
ההודאה תלווה באיוורור רגשות ובחלופת רעיונות עם אחרים. אלה בהחלט יכולים לתת מענה או לפחות לחזק את הכיוון להתקדמות.

הלא יודע- אתה בעצם לא יודע. אתה לא מבין. היא מבינה. היא קראה, היא שאלה היא שלחה אותך לשאול בפורום ההוא, אתה פה בעצם בגללה...
בהריון הלכתם לקורס הכנה ללידה כי היא אמרה שצריך,זה לא שאתה הרגשת יודע הכל,נהפוך הוא, אבל תכלס...טוב אם היא רצתה גם אתה התחדשת בדבר או שניים.
בלידה לקחתם דולה,מה שבטוח בטוח,אתה בכלל היית משלם לאיזה רופא פרטי שיהיה,אבל זה יקר וגם היא רצתה.אז הסכמת ודווקא היתה בסדר.
אחרי הלידה נהיה קשה,אז אמא שלה באה לעזור,אמא שלך גם ואתה חזרת לעבודה כי בכל זאת,מישהו צריך להביא לחם הביתה. היא כבר תסתדר,אתה סומך עליה...
האמנם? ועד מתי? חבר! יש לפניך הזדמנות פז להתארגן מחדש.
ביננו, ילד לא מעניינת אותו חלוקת העבודה מפעם. הוא זקוק לשני הורים. בעיניו (ובצדק) שניכם אחראים במאה אחוז עליו, לא חמישים חמישים.
אז בוא נסכים קודם שאתה כאן בשבילך.
בשביל היחסים עם הרך הנולד. בשביל האב שאתה.
איך? קח אחריות. יוזמה. שלח אותה מהבית והישאר עם התינוק לבד. צאו שלושתכם לטיול עם העגלה. הצע להחליף אותה בהרדמה אחרי הנקה בלילה.
קרא. יש הרבה חומר גם באינטרנט, גם בספרות. המידע זמין.
אל תוותר על ההזדמנות לדעת ולהיות. זה לגמרי שלך ובשבילך.

חשוב שתדעו שלכל אחד מקומות מסובכים. כואבים. כל אחד נתקל בקירות שמעלים קושי, כאלה שאם רק היה ככה או ככה הכל היה בסדר...
ככה זה עובד. אלה החוקים. מובנה בתוך הטבע האנושי במצבי שינוי. בעצם יש בזה הזמנה לשינוי רב מימדי.
הלכה למעשה כשבחרת לחלק את חייך עם עוד מישהו ביקשת את זה.
בעצם כשהחלטת להוליד ילד או לגדל ילד החלטת להביא שינוי דרמטי לחייך.
נכון, היום, בעצם אינך אדון הבית. אינך אדון יחיד לחלוקת הזמן, לצריכת המזומנים. בתחושה.. לכל משפחה הקודים ההתנהגותיים והרגלי החיים הספציפיים.
אתה נקרא להתחדשות בנהלי העבודה בבית.

דיכאון אחרי לידה אצל גברים
לא,זו לא בדיחה.
אם אתה מרגיש מדוכדך או מבחין באחד מהסממנים הבאים אל תהסס.

"פסיכיאטרית בשם הלן שיינפלד, מעידה כי גברים יכולים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות בעקבות הריון ולידה של נשותיהם. הגברים יכולים להיות במצב קל יחסית ולסבול מהשמנה או בחילות ואף הקאות. במצבים מתקדמים יותר אפשר לראות תפיחה של הבטן או כאבי בטן, תחלואה פיסית רבה ומגוונת שמקורה במצב הנפשי, תחלואה נפשית במחלות כמו היפוכונדריה ואף הופעתם של שינויים בהתנהגות כגון אלימות, בגידות בבת הזוג, שלא כהרגלו של אותו אדם .
ממחקר שביצע גולדצוויג (זה אתה גיל,נכון?)(2004) עולה, כי כמעט חמישית מהגברים, שנשותיהם ילדו בפעם הראשונה, חוו דיכאון, שמתחיל כמה שבועות לאחר הלידה ויכול להימשך שנה וחצי עד שנתיים."
הסימנים יכולים להופיע כבודדים או כמה מהם יחד.
תחושת בדידות, מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האבהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור או דחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאב לשתף את הקרובים לו במצבו או לפנות לעזרה. הוא מנסה להתגבר בכוחות עצמו וחש עוד יותר מותש ומתוסכל ובטחונו העצמי כאב וכגבר מגן ואחראי מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהות העצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחות טלפון.
ממש כמו אימהות טריות כך גם אבות,אין שום יסוד למחשבה שהגבר עובר את השינוי כאילו מבחוץ.

כדאי לזכור מאיפה התחלתם, מה בעצם אתם מחפשים ולהיות עד כמה שאפשר מודע למורכבות של השינויים שאתם עוברים. שניכם כזוג וכל אחד כאישיות עצמאית.
לפעמים נכון לפנות לבעל מקצוע כדי להעלות את היחסים על נתיב חדש, כזה שנובע מהנתיב הבסיסי אך מרחיב אותו.
מפגשים עם גברים אחרים, זוגות אחרים, חברים קרובים וכמובן יצירת אפשרויות למפגש אינטימי בינך לבין מי שאתה מחלק חייך איתו, כל אלה הן דרכים לעבד את השינויים באופן שיהיו תומכים למי שאתה ולדרך שלך. ככאלה כדאי לבחון אותם ואת האפשרויות השונות העומדות לרשותך.
אחרי המגילה הזו אני מקווה שאם תעלנה שאלות הן תהיינה ממוקדות יותר. מאחלת לך הורות מעצימה ומשמחת
גברים יולדים



הי! אתה שם, כן כן! אתה,

אתה שעוד מעט תהיה אבא, בעצם... אתה כבר. בעצם...בעצם מה אתה בדיוק עכשיו?

זה אתה שאישתך בהריון,כמו שנהוג להגיד היום "אנחנו בהריון"...

העובדה ששאר העולם חושב שזה לא בדיוק ככה ומסובבים אחריך מבט ספקני (כי הרי אתה לא סוחב את הבטן המתפתחת בהדרגה למימדים שלא יאומנו, אינך באמת מרגיש את התנועות היוצרות אצלה מבט מצועף או סתם תלונה על כך ששוב אינה יכולה לישון כמו פעם), לא באמת משנה את העובדה שעולמך עובר שינוי בלתי הפיך, דרמטי ואפילו מאיים, מפאת הלא נודע שהוא מגלם בתוכו, והרבה כי לך לא ממש מקצים מיקום ותפקיד.

הסטטוס של חסר תפקיד מוגדר בתהליך (תומך? מה זה בדיוק?), חוסר ההכרה החברתית במה שעובר עליך, איך אתה אמור לעבור את הסאגה הזאת ולהישאר שפוי בסופה,

מבלבלת ויוצרת אשליה מעורבת של ציפיה לסופרמן יודע כל, יכול הכל וללא מגבלות.

אין הגדרה פחות קולעת מזו לאב הטרי בתחילת דרכו...



כדי לתת לך עיצות, הבה ננסה קודם כל לברר לאיזו קבוצה אתה שייך. שהרי לא כל הגברים מיקשה אחת הם.

להלן כמה סוגי טיפוסים והעצות בהתאם:



החבר- אתה מוכן לכל דבר. מגיב לכל דרישה ברוח ספורטיבית. באהבה מקבל שינויים במצב הרוח של זוגתך, הרי היא הנושאת העיקרית בעול.

בהריון זה מובן מאליו.

על הלידה מה יש לדבר ?הרי היא יולדת .

ואחרי,ובכן היא מניקה וקמה בלילות וכל היום עם התינוק בבית...

למישהו כמוך אני מציעה לשקול היטב את סדר יומך ומחויבויות ההווה,

יחד עם אישתך/ חברתך.

שבו ובידקו מה באמת אפשר להוריד משם ואיך אפשר לגייס תומכים נוספים המקובלים עליכם כדי שלא תישאר התומך היחיד. לפחות לענינים טכניים.

בזמן ההריון אפשר לפנק אותה ואותך בטיפולים משלימים,כך יוצא ששניכם נחים ומקבלים תמיכה ממקור נוסף. ללידה אפשר להזמין דולה,כך תוכל גם אתה לנוח מדי פעם,לשתות ולאכול ויהיה מי שתוכל לסמוך שנותן לאישתך בדיוק מה שתבקשו.

אחרי הלידה תזדקקו להרבה עזרה,בנקיון,בבישול, בעריכת קניות...

וגם בתחום השמרטפות . זאת כדי לייצר זמן איכות לשימור ותיחזוק הרומנטיקה בינכם.

חברות היא ערך מקודש בזוגיות אבל איננה מספיקה.

למישהו מהסוג שלך חשוב מאד לזכור-חברות אינה בהכרח לתת לבן הזוג לתפוס את כל הנפח והמרחב. לעיתים חברות היא שימת גבולות תוך סימון מי אתה. במיוחד חשוב כשאתה "מעלים" את עצמך מתוך תקווה שזה יאפשר לבת זוגך להתאפס ולחזור לעצמה.

שים לב שלא קורה משהו אחר, כזה שמצמצם את הביטוי שלך ולא עונה על הצורך העמוק שלה בשותף. מה שנקרא too much of a good thing .



החרד- אתה מודאג, מבוהל. אתה מפחד.

ואתה צודק. הרי מי שעומד שם, במרכז הפעילות המבצעית אלה יקיריך הקרובים ביותר.

בזמן ההריון זה העובר שלך שם בבטן,זה שאין לדעת מה שלומו .איך אפשר לדעת שהכל בסדר,שהוא אינו במצוקה. איך אפשר להבטיח שהבצקת הקלה לא תהפוך לרעלת מסכנת חיים לאם ולעובר?

בזמן הלידה זו בת הזוג שלך, מתאמצת,כואבת. איך היא תתמודד? איך אתה תוכל לעזור לה? ואתה בכלל לא רופא ולא יודע מה מותר ומה אסור...

אחרי הלידה זה התינוק שלך שם בחוץ,פגיע וחסר אונים ואשתך מותשת ומטושטשת.

אתה דואג לתינוק, האם הוא אוכל מספיק? האם החדר חם דיו ואולי חם מדי? מותר לו לבכות? אולי צריך לתת לו פורמולה? והאשה, האמא הטריה,זוגתך האהובה, איך אתה יכול לדעת אם היא בסדר או שהיא מפתחת דיכאון שלאחר לידה?...

ראשית עליך לדעת שיש בסיס סביר לכל שאלה כזאת. אבל ,מצד שני, חייבים לתת אמון בתהליך ובבת הזוג שלך.

איך עושים את זה בלי לזייף בחוץ ולהשתגע מבפנים?

התשובה לכל השאלות האלה נעוצה בבחירה של בעל מקצוע אחד, מקסימום שניים.

שיהיו עבורך המקום לשאול ולתהות. כמובן כאלה שאתה מתחבר לצורת המענה וסומך עליהם.

זה יכול להיות רופא מומחה לרפואת משפחה, מדריכת הכנה ללידה או דולה שליוותה אתכם,

הורה שיחסיכם עמו מאפשרים התערבות עדינה. יש עדיפות לבעל מקצוע חיצוני שלא בהכרח מתוך המשפחה, לא חשוב מי זה עליו תמיד להיות מקובל על שניכם.



ה"קול"- אצלך הכל בסדר. שאנטי. אתה לא מבין למה היא כל כך לחוצה? מה היא רוצה בעצם?

לך נראה שהכל בסדר, זורם.

ברור שבהריון נשים מרגישות אי נוחות, שיש צרבת ,בחילה,קטן עליכם,אחרי הגרפסים בטרק...

בלידה הגיוני שצירים יכאבו, אתם כבר תמצאו את הדרך לעבור את זה ביחד ...

אחרי לידה טבעי שתינוק יבכה,שהאם הטריה תהיה עייפה וקצת בוכיה.

אתה צודק כשאתה אומר שהרבה ילדו כבר לפניה, הרבה גידלו ילדים קודם וכו'.

אבל בעצם אולי יחד עם זה מתגלה מקום של חוסר פניות לשינוי?

שווה לך להרשות לעצמך לא לדעת, להסתכל מסביב ולהיפגש עם סוגיות שחוו אחרים לפניך.

בעיקר כדי לא להתרחק מזוגתך ברמה הרגשית. כדי להבחין שהשוני בגישה שאתה חווה אינו פרטי שלכם. כל אדם שנולד לו ילד חווה שינוי גדול.

שינוי הוא טוב, מפתח, גורם לתהליכים ומביא איתו אפשרות לצמיחה. עד כאן הכל בסדר.

כדאי לדעת שהתהליך מעלה על פני השטח סוגיות שכבר נפתרו בעבר. דברים שכבר שמנו אותם מאחור. זה בהחלט שייך ל"הכל בסדר" אבל יחד עם זאת מזמין לאפשרות להיות קצת לא בסדר, לא לפחד להודות בקושי, בחוסר ישע, בתיסכול.

ההודאה תלווה באיוורור רגשות ובחלופת רעיונות עם אחרים. אלה בהחלט יכולים לתת מענה או לפחות לחזק את הכיוון להתקדמות.



הלא יודע- אתה בעצם לא יודע. אתה לא מבין. היא מבינה. היא קראה, היא שאלה היא שלחה אותך לשאול בפורום ההוא, אתה פה בעצם בגללה...

בהריון הלכתם לקורס הכנה ללידה כי היא אמרה שצריך,זה לא שאתה הרגשת יודע הכל,נהפוך הוא, אבל תכלס...טוב אם היא רצתה גם אתה התחדשת בדבר או שניים.

בלידה לקחתם דולה,מה שבטוח בטוח,אתה בכלל היית משלם לאיזה רופא פרטי שיהיה,אבל זה יקר וגם היא רצתה.אז הסכמת ודווקא היתה בסדר.

אחרי הלידה נהיה קשה,אז אמא שלה באה לעזור,אמא שלך גם ואתה חזרת לעבודה כי בכל זאת,מישהו צריך להביא לחם הביתה. היא כבר תסתדר,אתה סומך עליה...

האמנם? ועד מתי? חבר! יש לפניך הזדמנות פז להתארגן מחדש.

ביננו, ילד לא מעניינת אותו חלוקת העבודה מפעם. הוא זקוק לשני הורים. בעיניו (ובצדק) שניכם אחראים במאה אחוז עליו, לא חמישים חמישים.

אז בוא נסכים קודם שאתה כאן בשבילך.

בשביל היחסים עם הרך הנולד. בשביל האב שאתה.

איך? קח אחריות. יוזמה. שלח אותה מהבית והישאר עם התינוק לבד. צאו שלושתכם לטיול עם העגלה. הצע להחליף אותה בהרדמה אחרי הנקה בלילה.

קרא. יש הרבה חומר גם באינטרנט, גם בספרות. המידע זמין.

אל תוותר על ההזדמנות לדעת ולהיות. זה לגמרי שלך ובשבילך.



חשוב שתדעו שלכל אחד מקומות מסובכים. כואבים. כל אחד נתקל בקירות שמעלים קושי, כאלה שאם רק היה ככה או ככה הכל היה בסדר...

ככה זה עובד. אלה החוקים. מובנה בתוך הטבע האנושי במצבי שינוי. בעצם יש בזה הזמנה לשינוי רב מימדי.

הלכה למעשה כשבחרת לחלק את חייך עם עוד מישהו ביקשת את זה.

בעצם כשהחלטת להוליד ילד או לגדל ילד החלטת להביא שינוי דרמטי לחייך.

נכון, היום, בעצם אינך אדון הבית. אינך אדון יחיד לחלוקת הזמן, לצריכת המזומנים. בתחושה.. לכל משפחה הקודים ההתנהגותיים והרגלי החיים הספציפיים.

אתה נקרא להתחדשות בנהלי העבודה בבית.





דיכאון אחרי לידה אצל גברים



לא,זו לא בדיחה.

אם אתה מרגיש מדוכדך או מבחין באחד מהסממנים הבאים אל תהסס.

"פסיכיאטרית בשם הלן שיינפלד, מעידה כי גברים יכולים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות בעקבות הריון ולידה של נשותיהם. הגברים יכולים להיות במצב קל יחסית ולסבול מהשמנה או בחילות ואף הקאות. במצבים מתקדמים יותר אפשר לראות תפיחה של הבטן או כאבי בטן, תחלואה פיסית רבה ומגוונת שמקורה במצב הנפשי, תחלואה נפשית במחלות כמו היפוכונדריה ואף הופעתם של שינויים בהתנהגות כגון אלימות, בגידות בבת הזוג, שלא כהרגלו של אותו אדם .
ממחקר שביצע גולדצוויג (2004) עולה, כי כמעט חמישית מהגברים, שנשותיהם ילדו בפעם הראשונה, חוו דיכאון, שמתחיל כמה שבועות לאחר הלידה ויכול להימשך שנה וחצי עד שנתיים."

הסימנים יכולים להופיע כבודדים או כמה מהם יחד.

תחושת בדידות, מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האבהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור או דחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאב לשתף את הקרובים לו במצבו או לפנות לעזרה. הוא מנסה להתגבר בכוחות עצמו וחש עוד יותר מותש ומתוסכל ובטחונו העצמי כאב וכגבר מגן ואחראי מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהות העצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחות טלפון.

ממש כמו אימהות טריות כך גם אבות,אין שום יסוד למחשבה שהגבר עובר את השינוי כאילו מבחוץ.

אתם מוזמנים להציץ בפורום של דר' גיל גולדצוויג forums.leida.co.il/forums/index2.php?id=8&lang=HEB , "להיות אבא" ולמצוא שם ואוזן קשבת,ובמידת הצורך עזרה ראשונה והפניה הלאה.





כדאי לזכור מאיפה התחלתם, מה בעצם אתם מחפשים ולהיות עד כמה שאפשר מודע למורכבות של השינויים שאתם עוברים. שניכם כזוג וכל אחד כאישיות עצמאית.

לפעמים נכון לפנות לבעל מקצוע כדי להעלות את היחסים על נתיב חדש, כזה שנובע מהנתיב הבסיסי אך מרחיב אותו.

מפגשים עם גברים אחרים, זוגות אחרים, חברים קרובים וכמובן יצירת אפשרויות למפגש אינטימי בינך לבין מי שאתה מחלק חייך איתו, כל אלה הן דרכים לעבד את השינויים באופן שיהיו תומכים למי שאתה ולדרך שלך. ככאלה כדאי לבחון אותם ואת האפשרויות השונות העומדות לרשותך.
גילי אבישי -
רפלקסולוגית בכירה,
מומחית לטיפולי נשים במעגל הפריון,
מדריכת הכנה ללידה,
דולה,
מיון והכוונה לאפיקי טיפול ומטפלים.

מרוב נסיונות לקצר את המקור הדבקתי פעמיים! אנא ערוך הודעתי...תודה וסליחה על הבלאגן!
גילי

הי גיל ג', בהתייחס לתגובתך הראשונה

החלטתי להתמודד עם הנושא בצורה מסודרת.
מקורות מידע זמינים:

- חברים שהם הורים חדשים. מצאתי שטוב לדבר עם הגבר, הוא מסביר על התינוק כמו שהוא מסביר על הרכב שלו, יענו כמו שאני מבין.

- ספרות. יש המון ספרים, חלקם טובים יותר או פחות. אני אישית התלהבתי מ"הלוחשת לתינוקות" אבל מה שמתאים


- טלויזיה. מפתיע אבל נכון. בהתחלה צחקתי על אשתי שרכשה את ערוץ בייבי+ בYES, אבל הוא ממש מעולה. זה ערות שלא מיועד לילדים, אלא להורים.
יש שם טיפים לגידול ילדים, לשמירה על גבולות, לטיפוח בטחון עצמי, לחלוקת עומס בין ילדים ועבודה.מעולה.

כמו כן אפשר לתקוף את הנושא מצד המוצרים שיש לרכוש: איך יראה החדר? נצבע אותו \ תמונות? יש כללים לגבי מה נח לתינוק ומה לא.
איפה נשים את הלול \ שידת החתלה? אילו נקנה?
גיליתי ש:
א- הבנה מה אני הולך לרכוש מובילה אותי להבנה מה הולך בערך לקרות.
ב- אני מתחמש בהסברים הגיוניים לרכישה חכמה שמונעת מאשתי לפצוח בפסטיבל רכישות מוטרף שיקפיץ את התל"ג ברבעון הקרב עלינו לטובה.


כמובן שצריך לוותר מדי פעם, כמו שאמרת. בזמן ההריון כל עניין היחסים הופך.. עדין, בוא נגיד.

יש פעמים במהך ההריון שאשתי היציבה לחלוטין, שתחיה נעה בין אהבה תהומית לעצבים חסרי-פשר. סמויות הן דרכי ההורמונים...
חבר שלי לאשה בהריון אומר: "אם תתעלם - זה יעלם" ולפעמים יש טעם בעצתו..

לגילי אבישי (כולם כאן גילי כנראה)
כל מילה בסלע ולט היה אכפת לי לקורא פעמיים את הכתוב - רק הצטערתי שלא יכולתי לנסח את הדברים טוב כל כך.

ולאב לעתיד - כשקראתי מה שכתבת וביחוד את הענין של שלפעמים יש מקום גם לגישת "אם תתעלם - יעלם" - עלה בדעתי הניסיון שצברתי בצבא ובפיגועים בעבודה עם טראומה - אין סגנון התמודדות נכון או לא - כל סגנון הוא טוב (בתנאי כמובן שאף אחד לא נפגע) כך שלפעמים צריךלדבר ולהתיחס ולפעמים להתעלפ ובאמת קשה לומר מה מתי.
דבר שאולי שווה לזכור הוא שבאופן כללי הנטיה שלנו (הגברים) היא להגיב בעשיה - ללמוד, לבדוק, להתארגן, להתכונן וצריך לא לשכוח גם את "הלהיות" - בלי בהכרח לעשות - גם ל\ה יש מקום
גילי