היי

גם לי יש ילד ראשון בן חודש ושבוע אני מאוד עוזר ומטפל ומאכיל בקיצור עושה הכול עם היליד

אני בטוח שגם את רוצה שבעלך יעזור ויושית יד

אבל על פי מה שאת מתארת את קרציה לא קטנה ולא בוטחת בו וזו טעות גדול שלך !!! את חיבת לתת לו ביטחון תלכי צעד צעד אבל תתני לו ביטחון לטפל בילד זה גם שלו

בקיצור לא לפחד

אני מסכים עם אבינועם - שצריך לתת מקום. לאבינועם - אני חושב שגם שירלי מרגישה זאת ומבקשת עצה ועזרה. הקושי של חלקנו כאבות הוא שמימלא אנחנו מרגישים לא ממש בטוחים ולא ממש יודעים ואז אם דוחפים אותנו החוצה אנחנו נדחפים בקלות...וגם מאבדים את הבטחון וכמו שאבינועם אמר צריך לתת גם לו בטחון
מאידך, גם התגובה שלך טבעית ומובנת. אז מה עושים?
אפשרות אחת היא לצאת לכמה שעות (אולי להיעזר במישהו/הי שיוציאו אותך ויקפידו שלא תתקשרי כל רגע). אם יש חברה שילדה לא מזמן זה יכול להיות רעיון טוב לצאת אתה ולהשאיר את הגברים הילדים. אפשרות נוספת היא להחליט מראש על כמה דברים שהוא יעשה ואז להחזיק את עצמך כשהוא עושה אותם.
בכלל נראה לי שחשוב שידובר ולא רק בכעס - לךהגיד לו שמצד אחדקשה לך ומצד שני את רוצה שיהיה שותף ולחשוב על פתרון יצירתי ביחד (עדיף מלכעוס...).
הדרך היחידה להתמודד עם פחד היא לעבור אותו לראות שזה לא נורא (אחרת אנחנו אף פעם לא במקום שראינו שזה בסדר) אז להחזיק קצת בכח ארת הכעס והפחד, לתת לו ולראות שזה בסדר..
גילי

אישתי ואני חווינו את אותה בעיה
ובסופה הגענו למסקנה שהבעיה הייתה אצלה.
למדי לשחרר ולסמוך גם על בעלך וגם על התינוק.
הילד יגדל ויתפתח גם אם אבא שלו יטפל בו ואז הוא גם יקבל את כל מה שיש לאב להציע.
והאבא יתחשל רק אם תיתני לו לטפל בילד.
בסופו של דבר גם את תרוויחי זמן לעצמך
והכי חשוב יהיה שלום בית וכולכם תרוויחו.

שחררי ןהכל יזרום לכם יותר בקלות
בהצלחה