הדבר הראשון שחשוב לי להגיד לך הוא משפט שאנחנו משתמשים בו ברבה בעבודה עם טראומה - "התגובה נורמלית - המצב לא". על פרידה וביחוד פרידה קשה כמו זו שאת מתארת יכולה לעורר טווח של תגובות אצל ילדים - הכחשה, כעס (עליך ועליו), עצב וגם התעלמות. לפעמים לא לדבר יכול לנבוע מכך שהם חוששים לך - לא להעמיס עליך, אולי רואים שקשה לך.
אני מציע בעיקר לפתוח להם ערוץ דיבור - אי אפשר "להכריח" אותם לדבר אבל בהחלט אפשר להציע,הרעיון הוא שהם ידעו שהם יכולים לדבר אם הם רוצים. את מכירה היטב את ילדיך וודאי תוכלי למצוא את הזמן המתאים להצעה כזו - למשל ארוחה משותפת או מצב שאתם בבית בנחת ביחד (לא כשאת לחוצה ממהרת וכועסת). אפשר להזכיר את הנושא לשאול מה הם חושבים וכו' ולהגיד שאם ירצו לדבר את תהיי מוכנה לשמוע. דרך נוספת היא להגיד משהו על מה את מרגישה (ובכך את מדגימה להם שאפשר לדבר גם על דברים קשים) למשל להגיד משהו על כך שלא פשוט לך שאבא לא יוצר קשר - את כמובן לא צריכה ולא יהיה נכון להכניס אותם לכל מה שאת חושבת אבל בהחלט יכולה להגיד משהו על כך שזה לא פשוט כדי שיבינו את הרעיון של שיתוף.
מקווה שזה עוזר במעט
גילי גולדצויג