פסיכולוגיית ילדים
מנהל/ת הפורום: אורית גודקאר
פרידה בגן | roni | 09:19 14/05/2008 | |||||
שלום, בני בן שנתיים וחצי השנה נכנס לראשונה למסגרת קטנה של 5 ילדים בני אותו גיל. הגננת מקסימה והבן שלי מאוד אוהב להיות אצלה. אבל אני לא מצליחה להפרד ממנו ללא בכי קורע לב שמסתיים בדר"כ תוך כמה דקות כשהגננת מנסה להעסיק אותו בדברים אחרים.
כשבני נפרד ממני ובן זוגי איתו או מבן זוגי, מהסבתות או מגן משחקים ... מסבירים לו שהולכים למקום אחר אומרים יפה יחד ביי ביי והולכים לרוב ללא בכי. כשבן זוגי לוקח את בננו לגן הוא תוך מספר דק' יוצא ללא בכי - איתי זה סרט אחר. עד לא מזמן הייתי איתו בגן אפילו 30 דק' עד שירד ממני והעסיק עצמו במשחק ואני פשוט נעלמתי - הגננת מספרת שהוא לא שאל איפה אני לא חיפש אותי והיו מקרים שכשהגעתי לקחת אותו הוא משך אותי לחדר המשחקים ולא רצה ללכת. היות ועוד כמה חודשים הוא ילך לגן טרום טרום חובה הגענו למסקנה הגננת ואני שצריך למצוא לזה פיתרון. קשה לי עם העובדה שכל בוקר בגן יתחיל עם בכי והשתטחויות על הרצפה. מה עושים ? תודה |
|||||||
פרידה בגן | אורית גודקאר, פסיכולוגית | 15:22 14/05/2008 | |||||
רוני שלום,
אני מבינה את הדאגה שלך והרצון לעזור לבנך להיפרד ממך בצורה נעימה יותר. ההכרה שאפשר אחרת היא תחילתה דרך. יש כמה כללים שצריך לדבוק בהם, בעיני, אבל זה לא בהכרח יהיה פשוט כי בינתיים התקבע הרגל שבפרידה בוכים. אז התאזרי בסבלנות! ראשית, חשוב שהפרידה תהיה עניינית וטקסית - אמירה קצרה, נשיקה וחיבוק, ואז להעביר את הבחור לידי המטפלת לסובב אתה גב וללכת. לא לחכות לו, וגם לא להיעלם לו - צריך שזה יהיה על השולחן ביניכם - אמא הולכת עכשיו. "להתראות חמודי! ניפגש בצהרים/אחר הצהרים!". או כל נוסח קצר וברור אחר. אפשר לעזור באמצעות השארת משהו ממך אצלו או משהו משלו אצלך - אני אתן לך את הנשיקה שתשמור עליך עד שנתראה שוב, או בוא תיתן לי חיבוק שאקח איתי לעבודה. לפעמים עוזר לתת משהו קונקרטי מהבית או לעשות כאילו את מצלמת אותו ואת התמונה תקחי איתך (תנועת יד של צילום והסתכלות דרך היד בעין אחת עצומה, למשל, כחיקוי של מצלמה). אני מקווה שיהיה לך את היכולת להתמיד ולהפוך את הפרידות פחות טעונות. בהצלחה! אורית www.hebpsy.net/orit |
|||||||