רוני שלום,
אני מבינה את הדאגה שלך והרצון לעזור לבנך להיפרד ממך בצורה נעימה יותר. ההכרה שאפשר אחרת היא תחילתה דרך.
יש כמה כללים שצריך לדבוק בהם, בעיני, אבל זה לא בהכרח יהיה פשוט כי בינתיים התקבע הרגל שבפרידה בוכים. אז התאזרי בסבלנות!
ראשית, חשוב שהפרידה תהיה עניינית וטקסית - אמירה קצרה, נשיקה וחיבוק, ואז להעביר את הבחור לידי המטפלת לסובב אתה גב וללכת. לא לחכות לו, וגם לא להיעלם לו - צריך שזה יהיה על השולחן ביניכם - אמא הולכת עכשיו. "להתראות חמודי! ניפגש בצהרים/אחר הצהרים!". או כל נוסח קצר וברור אחר.
אפשר לעזור באמצעות השארת משהו ממך אצלו או משהו משלו אצלך - אני אתן לך את הנשיקה שתשמור עליך עד שנתראה שוב, או בוא תיתן לי חיבוק שאקח איתי לעבודה. לפעמים עוזר לתת משהו קונקרטי מהבית או לעשות כאילו את מצלמת אותו ואת התמונה תקחי איתך (תנועת יד של צילום והסתכלות דרך היד בעין אחת עצומה, למשל, כחיקוי של מצלמה).
אני מקווה שיהיה לך את היכולת להתמיד ולהפוך את הפרידות פחות טעונות. בהצלחה!
אורית
www.hebpsy.net/orit