שלום וברכה.
בני יהיה בן שנתיים עוד כחודש בדיוק. בזמן האחרון הוא עבר הרבה שינויים - הייתי בהריון, נולדה לא אחות קטנה (לפני חודש), עברנו דירה (לפני יומיים), הוא עזב את המשפחתון שמאוד אהב (לפני שבועיים) והכל בלאגן בבית החדש (ארגזים וכו')
השתדלנו מאוד להכין את בננו מראש לכל הדברים ולהכין את החדר החדש שלו כמו שהיה בבית הקודם. כשהבאנו אותו לבית החדש הוא שמח מאוד לחזור ולשחק עם הצעצועים שלו (במשך חודש לאחר הלידה שהינו אצל הוריי כיוון שהיינו צריכים לעזוב את הדירה הקודמת והחדשה עוד לא הייתה מוכנה ולכן הוא לא היה עם הצעצועים, המיטה וכו' שלו)
הבעיה הייתה כשהגיע הערב והתחלנו עם שגרת ההשכבה. לאחר הארוחת ערב, האמבטיה והסיפור הוא פשוט לא רצה להיכנס למיטה שלו. והוא ממש צרח ונכנס להיסטריה. בהתחלה אמרנו לעצמנו שלא מוותרים, נכניס אותו למיטה אבל נישאר לצידו. אבל כל פעם הוא ירד ורצה להירדם עלינו.
(אגב בד"כ הוא נרדם לבד ואין איתו בעיות מיוחדות בלילה). וראינו שהוא ממש נמצא במצוקה ורוצה ונתלה עלינו כאילו הוא ממש פוחד.
בסוף הגענו למסקנה שאולי זה באמת יותר מדי בשבילו, מה גם שהחדר שלו בבית החדש רחוק יותר משלנו מאשר בבית הקודם. והוא גם מפחד לניכנס לחדר שלו כשהוא חשוך (מה שלא היה בבית הקודם). בקיצור הברנו את המיטה שלו לחדר שלנו והוא נכנס בקלות למיטה ונרדם לבד כמו שהיה רגיל. אז עכשיו אנחנו ישנים ארבעה בחדר אחד - בעלי, הבן שלנו הקטנה ואני.
אומנם כל אחד ישן במיטה שלו, אבל האם זה לא הרגל רע שאנחנו מקנים לו?
חשבנו לתת לו ש/בועיים-חודש להתרגל למצב החדש ואז לנסות להחזיר לחדר שלו?
האם עשינו בסדר? ואם לא ירצה לחזור למיטתו? איך לגרום לו לרצות לישון בחדרו?